חק לישראל - פרשת שופטים יום שלישי

ברטנורהיוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְטַעֲמֵיהּ דְּאָמַר בְּפֶרֶק קַמָּא סְתִירָה לֹא בַּעְיָא עֵדוּת, וַאֲפִלּוּ עֶבֶד וַאֲפִלּוּ שִׁפְחָה נֶאֱמָנִים, דְּהַיְנוּ נַמִּי כְּעוֹף הַפּוֹרֵחַ, דְּאִתַּקַּשׁ סְתִירָה לְטֻמְאָה דְּכֻלְּהוּ מְהֵימוֹנֵי בָהּ, הִלְכָּךְ נֶאֶסְרָה עָלָיו. וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה:
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר עַד שֶׁיִּשְׂאוּ וְיִתְּנוּ בָהּ מוֹזְרוֹת בַּלְּבָנָה. נָשִׁים הַטֹּווֹת לְאוֹר הַלְּבָנָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר מַשְׁקֶה עַל פִּי שְׁנַיִם. מִיהוּ מִשֶּׁיִּשְּׂאוּ וְיִתְּנוּ בָּהּ מוֹזְרוֹת בַּלְּבָנָה בִּפְרִיצוּתָהּ מְכֹעָר הַדָּבָר וְתֵצֵא, דְּהָא אֲפִלּוּ מַיָּא תּוּ לֹא בָּדְקֵי לָהּ כִּדְתַנְיָא בְּפֶרֶק קַמָּא. וּטְהוֹרָה הִיא. וְלֹא שֶׁיִּשְּׂאוּ וְיִתְּנוּ בָּהּ מוֹזְרוֹת בַּלְּבָנָה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:

ברטנורהאֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּטְמֵאת. בְּאוֹתָהּ סְתִירָה, שֶׁהִיא עַל פִּי עֵדִים לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אוֹ עַל פִּי עוֹף הַפּוֹרֵחַ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה. דְּעֵד אֶחָד נֶאֱמָן בָּהּ אַף לְהַפְסִידָהּ כְּתֻבָּתָהּ, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר:
אַף לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ. שֶׁלֹּא תִשְׁתֶּה וְלֹא תִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ:
יְבִמְתָּהּ. אֵשֶׁת אֲחִי בַּעְלָהּ:
וּבַת בַּעְלָהּ. מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת:
הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנוֹת. לְעֵדוּת זוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן פְּסוּלוֹת לְכָל שְׁאָר עֵדוּת שֶׁהוּא לְרָעָתָהּ, לְפִי שֶׁהַתּוֹרָה הֶאֱמִינָה כָּל עֵדוּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ. וּמִיהוּ לֹא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ, הוֹאִיל וְשׂוֹנְאוֹת אוֹתָהּ, אֶלָּא שֶׁלֹּא תִשְׁתֶּה:

ג. שֶׁהָיָה בְדִין, וּמָה אִם עֵדוּת רִאשׁוֹנָה שֶׁאֵין אוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם, אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם, עֵדוּת אַחֲרוֹנָה שֶׁאוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא תִתְקַיֵּם בְּפָחוֹת מִשְּׁנָיִם, תַּלְמוּד לוֹמַר וְעֵד אֵין בָּהּ, כָּל עֵדוּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ. קַל וָחֹמֶר לָעֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה מֵעַתָּה, וּמָה אִם עֵדוּת אַחֲרוֹנָה שֶׁאוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם, הֲרֵי הִיא מִתְקַיֶּמֶת בְּעֵד אֶחָד, עֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֵין אוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם, אֵינוֹ דִין שֶׁתִּתְקַיֵּם בְּעֵד אֶחָד, תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים כד) כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (שם יט), עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים יָקוּם דָּבָר, מַה לְּהַלָּן עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים, אַף כָּאן עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים:

ברטנורהשֶׁהָיָה בְדִין. שֶׁלֹּא יְהֵא נֶאֱמָן בָּהּ עֵד אֶחָד, אִם לֹא מִגְּזֵרַת הַכָּתוּב:
עֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה. סְתִירָה:
שֶׁאֵין אוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם. אֶלָּא עַד שֶׁתִּשְׁתֶּה:
אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם. כִּדְבָעִינַן לְמֵימַר מִגְּזֵרָה שָׁוָה, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִיא:
עֵדוּת הָאַחֲרוֹנָה. טֻמְאָה:
כָּל עֵדוּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ. נֶאֱמָן בָּהּ, דִּכְתִיב וְעֵד אֵין בָּהּ, וְכָל עֵד הָאָמוּר בַּתּוֹרָה סְתָם אֵינוֹ אֶלָּא שְׁנַיִם, מִדְּאִצְטְרִיךְ קְרָא לוֹמַר (דברים יט) לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ, שְׁמַע מִנָּהּ דְּעֵד שְׁנַיִם בַּמַּשְׁמָע, עַד שֶׁיִּפְרֹט לְךָ הַכָּתוּב אֶחָד. וְהָכִי קָאָמַר קְרָא, תְּרֵי לֵית בָּהּ אֶלָּא חַד, וְקָאָמַר וְהִיא לֹא נִתְפָּסָה, לְאוֹסְרָהּ, אַלְמָא עֵד אֶחָד מְהֵימָן:

ברטנורהעֵד אוֹמֵר נִטְמֵאת וְעֵד אוֹמֵר לֹא נִטְמֵאת. אוֹקֵי חַד לַהֲדֵי חַד, וַהֲרֵי הִיא בִּסְפֵקָה וְשׁוֹתָה. וְדַוְקָא כִּי אָתוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, אֲבָל בָּזֶה אַחַר זֶה, כְּשֶׁאָמַר הָרִאשׁוֹן נִטְמֵאת, הָוֵי מְהֵימָן כְּבִתְרֵי, וְהַשֵּׁנִי הָאוֹמֵר לֹא נִטְמֵאת הָוֵי לֵיהּ חַד, וְאֵין דְּבָרָיו שֶׁל אֶחָד בִּמְקוֹם שְׁנַיִם:
וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִטְמֵאת. כְּלוֹמַר לֹא נִטְמֵאת בְּפָנֶיךָ, שֶׁכְּשֶׁבָּאתָ וּמָצָאת שֶׁנִּסְתְּרוּ יַחַד גַּם אָנוּ הָיִינוּ עִמְּךָ וּבְפָנֵינוּ לֹא נִטְמֵאת, הֲרֵי נִסְתַּלֵּק הָעֵד וּבָטְלוּ דְּבָרָיו מִפְּנֵי הַשְּׁנַיִם, וַהֲרֵי הִיא בִּסְפֵקָה אִם נִטְמֵאת קֹדֶם שֶׁבָּאוּ אֵלּוּ וּמְצָאוּם, וּלְפִיכָךְ שׁוֹתָה. וְאַשְׁמוּעִינַן תַּנָּא בְּהָנֵי תְּרֵי בָּבֵי דְּמַתְנִיתִין דְּבִפְסוּלֵי עֵדוּת הֲלֵךְ אַחַר רֹב דֵּעוֹת בֵּין לְקֻלָּא בֵּין לְחֻמְרָא, כְּלוֹמַר בֵּין לְהַשְׁקוֹתָהּ בֵּין שֶׁלֹּא לְהַשְׁקוֹתָהּ:

עיקר תוספות יום טוב(ז) וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ בָּזֶה אַחַר זֶה שֶׁקִּבְּלוּ עֵדוּת הָרִאשׁוֹן וְהוֹרוּ עַל פִּי עֵדוּתוֹ. תּוֹסָפוֹת:
(ח) אֲבָל בִּיבָמוֹת פֶּרֶק ט"ו לֹא פֵּרֵשׁ כֵּן. מִשּׁוּם דִּכְשֶׁאוֹמְרִים לֹא מֵת מַכְחִישִׁים אוֹתוֹ, אֲבָל הָכָא אֶפְשָׁר שֶׁנִּטְמְאָה קֹדֶם שֶׁבָּאוּ. וְהָיָה יָכוֹל לְפָרֵשׁ שֶׁאוֹמְרִים עִמָּנוּ הָיִיתָ בְּמָקוֹם אַחֵר, וּבִדְיֵשׁ עֵדֵי סְתִירָה, וּמִיהוּ אָתְיָא בְּמִכָּל שֶׁכֵּן דְּהָא כְּשֶׁמְּעִידִין כָּךְ, מְזִימִין הָרִאשׁוֹן, וּפְשִׁיטָא דִּמְהֵימְנוּ מִדִּין מְזִימִין, שֶׁהֶאֱמִינָם הַתּוֹרָה אֲפִלּוּ לְגַבֵּי שְׁנַיִם:
(ט) דְּבִפְסוּלֵי עֵדוּת אָיְרִינַן כִּדְמוֹקִים בַּגְּמָרָא. דְּאִי לֹא תֵימַהּ הָכִי פְּשִׁיטָא דְּאֵין עֵד אֶחָד בִּמְקוֹם שְׁנַיִם. וְכָתַב בֵּית יוֹסֵף דְּאַף עַל גַּב דְּחַד דְּמֵעִקָּרָא מַשְׁוִּינַן לֵיהּ כִּתְרֵי, הָוֵי תְּרֵי וּתְרֵי וְשׁוֹתָה. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י וְכִי מוֹקְמִינַן בִּפְסוּלֵי עֵדוּת בֵּין בְּבַת אַחַת בֵּין בָּזֶה אַחַר זֶה. וְעַל כָּרְחֲךָ בָּזֶה אַחַר זֶה אִצְטְרִיךְ לְאַשְׁמְעִינַן, דְּאִי בְּבַת אַחַת מַאי הֲלֵךְ אַחַר רֹב דֵּעוֹת אִיכָּא, בְּחַד וְחַד נַמִּי הָיְתָה שׁוֹתָה. עַד כָּאן:

גמרא סוטה ל״ט א: ב׳-ל״ט ב: ו׳

אָמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁנִּפְתַּח סֵפֶר תּוֹרָה אָסוּר לְסַפֵּר אֲפִלּוּ בִּדְבַר הֲלָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר (נחמיה ח) וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָּל הָעָם. וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא שְׁתִיקָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לב) וְהוֹחַלְתִּי כִּי לֹא יְדַבְּרוּ כִּי עָמְדוּ לֹא עָנוּ עוֹד. רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חַסְדָּא מֵהָכָא (נחמיה ח) וְאָזְנֵי כָל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה. שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים. אָמַר לָהֶם: מִיָּמַי לֹא עָשִׂיתִי בֵּית הַכְּנֶסֶת קָפַנְדַּרְיָּא וְלֹא פָּסַעְתִּי עַל רָאשֵׁי עַם קדֶשׁ וְלֹא נָשָׂאתִי כַּפַּי בְּלֹא בְּרָכָה. מַאי מְבָרֵךְ אָמַר רַבִּי זֵירָא, אָמַר רַב חַסְדָּא אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה. כִּי עָקַר כַּרְעֵהּ מַאי אָמַר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתְּהֵא בְּרָכָה זוֹ שֶׁצִוִּיתָנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לֹא יְהֵא בָּהּ מִכְשׁוֹל וְעָוֹן. וְכִי מְהַדֵּר אַפֵּיהּ מִצִבּוּרָא מַאי אָמַר אַדְבְּרֵיהּ רַב חַסְדָּא לְרַב עוּקְבָא וְדָרַשׁ. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עָשִׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ, אַף אַתָּה עֲשֵׂה עִמָּנוּ מַה שֶּׁהִבְטַחְתָּנוּ. (דברים כד) הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ וְגוֹ'. אָמַר רַב חַסְדָּא: אֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לָכֹף קִשְׁרֵי אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן עַד שֶׁיַּחְזְרוּ פְּנֵיהֶם מִן הַצִבּוּר. אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חַסְדָּא: אֵין הַקּוֹרֵא רַשַּׁאי לִקְרוֹת הַכֹּהֲנִים עַד שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן מִפִּי הַצִבּוּר וְאֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לְהַתְחִיל בִּבְרָכָה עַד שֶׁיִּכְלֶה דִּבּוּר מִפִּי הַקּוֹרֵא וְאֵין הַצִבּוּר רַשָּׁאִין לַעֲנוֹת אָמֵן עַד שֶׁתִּכְלֶה בְּרָכָה מִפִּי הַכֹּהֲנִים וְאֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לְהַתְחִיל בִּבְרָכָה אַחֶרֶת עַד שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן מִפִּי הַצִבּוּר. וְאָמַר רַבִּי זֵירָא, אָמַר רַב חַסְדָּא אֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לְהַחֲזִיר פְּנֵיהֶם מִן הַצִבּוּר עַד שֶׁיַּתְחִיל שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּשִׂים שָׁלוֹם וְאֵינָן רַשָּׁאִין לַעֲקֹר רַגְלֵיהֶם וְלֵילֵךְ עַד שֶׁיִּגְמֹר שְׁלִיחַ צִבּוּר שִׂים שָׁלוֹם. וְאָמַר רַב זֵירָא, אָמַר רַב חַסְדָּא: אֵין הַצִבּוּר רַשָּׁאִין לַעֲנוֹת אָמֵן עַד שֶׁתִּכְלֶה בְּרָכָה מִפִּי הַקּוֹרֵא וְאֵין הַקּוֹרֵא רַשַּׁאי לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה עַד שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן מִפִּי הַצִבּוּר. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הַמַּפְטִיר בְּנָבִיא צָרִיךְ שֶׁיִּקְרָא בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה:

רש״יובפתחו - וכשהתחיל ובעזרא כתיב:
עמדו - שתקו:
במה הארכת ימים - איזה זכות בידך שהארכת ימים:
קפנדריא - לקצר דרכו דרך בהכ"נ ליכנס בפתח זה ולצאת כנגדו ולשון קפנדריא מפרש בברכות (דף סב:) אדמקיפנא אדרי איעול בהא עד שאני מקיף סביב השורות הללו אכנס בזה ואקצר דרכי ודרי שורות בתים:
ולא פסעתי על ראשי עם קודש - שהיו יושבים התלמידין בבית המדרש על גבי קרקע והמהלך ביניהם כשהן יושבין ונכנס לישב במקומו מרחיב פסיעותיו בעל כרחו והוא לשון מפסע ונראה כמפסע על ראשיהם לפיכך צריך להקדים או ישב לו מבחוץ:
ולא נשאתי כפי לברך - שכהן היה:
בלא ברכה - ברכה דמפרש ואזיל מאי מברך:
וכי עקר כרעיה - בעבודה למיסק והוא מחזיר פניו כלפי תיבה מאי אמר:
וכי מהדר אפיה מציבורא - כשגומר ברכותיו מחזיר פניו לצד התיבה עד שיגמור שליח צבור המברך את עמו ישראל בשלום:
לכוף קשרי אצבעותיהם - שפושטין אצבעותיהם כשמברכין ולאחר שגמרו סוגרין אגרוף שלהם כשאר בני אדם קשרי אצבע הם החליות שכופפין ופושטין בהם:
אין הקורא - שליח צבור שקורא כהנים שיחזירו פניהם לברך:
אמן - של ברכת הודאה:
דיבור - כהנים:
לעקור רגליהם - מן הדוכן אלא עומדין כפופין לפני התיבה. יש ללמוד מכאן סדר נשיאות כפים כך הוא עוקר רגליו בעבודה ממקומו ובא לפני התיבה ומתפלל יהי רצון שתהא ברכה כו' כדלעיל ומאריך בה עד שתכלה אמן של הודאה מפי צבור ושליח צבור קורא כהנים אם שנים הם ואם יחיד הוא אינו קורא והוא מחזיר פניו מאיליו כדאביי דאמר לעיל (סוטה דף לח.) לא' אין קורא כהנים וכשכלה דיבור מפי קורא מברך אשר קדשנו כו' ואח"כ מתחילין בברכה וכשכלה אמן אחרון מפי צבור הן מחזירין פניהם וכופפין קשריהם אם רוצים ושליח צבור מתחיל שים שלום והכהנים מתפללין רבש"ע עשינו מה שגזרת עלינו כו' ומאריכין בה עד שתכלה ברכה מפי שליח צבור ועוקרין רגליהם והולכין להם:
עד שיכלה אמן - של ברכת התורה וכל הני משום דתרי קלי לא משתמעי:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץא אמר רבא בר רב הונא: כיון שנפתח ספר תורה אסור לספר (לדבר) אפילו בדבר הלכה, שנאמר: "ויפתח עזרא הספר לעיני כל העם... וכפתחו עמדו כל העם" (נחמיה ח, ה), ואין עמידה אלא שתיקה, שנאמר: "והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד" (איוב לב, טז). ר' זירא אמר בשם רב חסדא, מהכא [מכאן] אנחנו למדים דבר זה: "ואזני כל העם אל ספר התורה" (נחמיה ח, ג), ולא שמעו כל דיבור אחר.
ב שאלו תלמידיו את ר' אלעזר בן שמוע: בזכות מה הארכת ימים? אמר להן: מימי לא עשיתי בית הכנסת קפנדריא (דרך קיצור ממקום למקום), ולא פסעתי על ראשי עם קודש, כלומר, לא הייתי מהלך בבית המדרש כאשר הלומדים היו יושבים על הארץ, ונראיתי כמהלך על ראשיהם, ולא נשאתי כפי בברכת כהנים בלא להקדים לכך ברכה.
ושואלים: מאי [מה] מברך הכהן לפני נשיאת כפיים? אמר ר' זירא אמר רב חסדא, כך מברך: "אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה".
אומרים: כי עקר כרעיה [כאשר הכהן עוקר את רגליו] והולך לברך מאי אמר [מה הוא אומר]? — "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל, לא יהא בה מכשול ועון". וכי מהדר אפיה מציבורא מאי אמר [וכאשר מחזיר הכהן פניו מן הציבור בגמר הברכה מה הוא אומר]? אדבריה [הדריכו] רב חסדא לרב עוקבא, ודרש שכך הוא אומר: "רבונו של עולם! עשינו מה שגזרת עלינו, עשה עמנו
א אמר רב חסדא: אין הכהנים הפותחים את כפות ידיהם בשעת הברכה רשאים לכוף (לכפוף) קישרי (פירקי) אצבעותיהן עד שיחזרו פניהם מן הצבור לאחר שסיימו לברך. אמר ר' זירא אמר רב חסדא: אין הקורא רשאי לקרות "כהנים" עד שיכלה "אמן" מפי הצבור שענו על ברכת ההודאה, כדי שיישמע את קול הכהנים,
ומאותה סיבה אין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה דיבור ("כהנים") מפי הקורא, ואין הצבור רשאין לענות "אמן" עד שתכלה ברכה מפי הכהנים, ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה אחרת עד שיכלה "אמן" מפי הצבור על הברכה הקודמת.
ואמר ר' זירא אמר רב חסדא: אין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור לאחר ברכת כהנים עד שיתחיל שליח צבור בברכת "שים שלום", ואינן רשאין לעקור רגליהם ולילך מן הדוכן עד שיגמור שליח צבור "שים שלום". ובאופן דומה
אמר ר' זירא אמר רב חסדא: אין הצבור רשאין לענות "אמן" עד שתכלה ברכה מפי הקורא בתורה, ואין הקורא רשאי לקרות בתורה עד שיכלה "אמן" מפי הצבור, ואין המתרגם רשאי להתחיל בתרגום עד שיכלה פסוק מפי הקורא, ואין הקורא רשאי להתחיל בפסוק אחר עד שיכלה תרגום מפי המתרגם.

זוהר ספר הזהר, מצורע י״ד

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כְּתִיב (ויקרא טו) וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָֹתָם וְגוֹמֵר. בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם. וְהִזַּרְתֶּם כְּהַאי זָר דְּאִיהוּ זָר מִכֻּלְּהוּ וְלָא אִתְחַבָּר בְּמַה דְּלֵיתֵהּ דִּילֵהּ. וְתָא חֲזֵי בְּשַׁעֲתָא דְּמִסְתָּאֲבִין בְּנֵי נָשָׁא לְתַתָּא מְסָאֲבִין לוֹן בְּכֹלָּא וְהָא אִתְמַר (אֲבָל) בְּשַׁעֲתָא דְּרוּחַ מְסָאֲבָא אִתְעַר חֲשַׁבְתּוּן זָר אֶלָּא רוּחַ מְסָאֲבָא דִּלְתַתָּא אִתְעַר רוּחַ מְסָאֲבָא אָחֳרָא וְאִתְיְהִיב לֵהּ רְשׁוּתָא לְנָחֲתָא לְעָלְמָא מַאי רְשׁוּתָא רְשׁוּתָא דִּקְדֻשָּׁה דַּהֲוָה נָחִית וּמָחֵי בֵּהּ לָא אִשְׁתַּכָּח וְאִסְתַּלָּק וּכְדֵין אִתְגַּלְיָא דִּינָא לְקִבְלֵיהוֹן דְּחַיָּבִין וְאוֹסִיף דִּינָא עַל דִּינֵהּ וּכְדֵין תְּרֵין רוּחִין מִשְׁתַּכְּחִין בְּעָלְמָא חַד רוּחָא דְּדִינָא וְחַד רוּחָא דִּמְסָאֲבָא. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אִצְטְרִיכְנָא הָכָא לְמֵימָר מִלָּה דְּאוֹלִיפְנָא מֵאַבָּא. תָּא חֲזִי הָכָא יַלְפִינָן מִנֶּגַע דְּבֵיתָא דְּכַד רוּחָא מְסָאֲבָא שַׁרְיָא בְּבֵיתָא וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לְדַכָּאָה לֵהּ שָׁדַר נֶגַע צָרַעַת בַּבַּיִת לְקַטְרְגָא דָּא בְּדָא וְהַהוּא נֶגַע לָא אַעְדֵּי מִבֵּיתָא וְאַף עַל גַּב דְּרוּחַ מְסָאֲבָא אִסְתַּלָּק מֵהַהוּא בֵּיתָא עַד דְּיִנְתְּצוּן בֵּיתָא אַבְנִין וְאָעִין וְכֹלָּא כְּדֵין אִתְדַּכֵּי אַתְרָא כְּהַאי גַּוְנָא מָאן דְּאִסְתָּאָב וְאִתְעַר רוּחַ מְסָאֲבָא וְשָׁארֵי עֲלוֹי כַּד בָּעֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְדַכָּאָה עָלְמָא אִתְעַר רוּחַ דִּינָא תַּקִּיפָא וְאִשְׁתַּכָּח בְּעָלְמָא וְשַׁרְיָא עַל הַהוּא רוּחַ מְסָאֲבָא וּמְקַטְרְגֵי דָּא בְּדָא עַד דְּיִתְעֲבַר מֵעָלְמָא וְהַהוּא רוּחָא דִּינָא תַּקִּיפָא לָא אִסְתַּלַּק מֵאַתְרֵהּ עַד דְּיִנְתַּץ אֲתַר שַׁיְּפִין וְגָרְמִין וְכֹלָּא. כְּדֵין אִתְדַּכֵּי עָלְמָא וְאִתְעַבְּרוּ מִנֵּהּ רוּחִין מְסָאֲבִין וְעָלְמָא אִשְׁתַּכַּח בְּדַכְיוּ וְעַל דָּא תָּנֵינָן אָתָא לְאִסְתָּאֲבָא מְסָאֲבִין לֵהּ וַדַּאי וַי לֵהּ לְבַר נַשׁ כַּד שָׁארֵי עֲלֵהּ רוּחַ מְסָאֲבָא וְאִשְׁתַּכַּח בֵּהּ בְּעָלְמָא דְּוַדַּאי לִנְדַּע דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לְבַעֲרָא לֵהּ מִן עָלְמָא. זַכָּאִין אִנּוּן צַדִּיקַיָּא דְּכֻלְּהוּ קַדִּישִׁין וְאִשְׁתַּכָּחוּ בִּקְדֻשָּׁה קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא וְשַׁרְיָא עֲלֵהּ רוּחַ קַדִּישָׁא בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי:

תרגום הזוהראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כְּתִיב, וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטּוּמְאָתָם וְגוֹ' בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם. וְהִזַּרְתֶּם, פֵּרוּשׁוֹ כְּמוֹ זָר הַזֶּה, שֶׁהוּא זָר מִכֻּלָּם, וְאֵינוֹ מִתְחַבֵּר בַּמֶּה שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וּבֹא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם נִטְמָאִים לְמַטָּה, מְטַמְּאִים אוֹתָם בַּכֹּל, וּכְבָר לָמַדְנוּ זֶה. אֲבָל, בְּשָׁעָה שֶׁרוּחַ הַטּוּמְאָה נִתְעוֹרֵר לְמַטָּה מִתְעוֹרֵר רוּחַ זָר, כִּי רוּחַ הַטּוּמְאָה שֶׁלְּמַטָּה מְעוֹרֵר רוּחַ הַטּוּמְאָה הָאַחֵר, וְנִתְּנָה לוֹ רְשׁוּת לָרֶדֶת בָּעוֹלָם. שׁוֹאֵל, מַה הָרְשׁוּת שֶׁנִּתְּנָה לוֹ. וּמֵשִׁיב, אוֹתָהּ רְשׁוּת שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהָיְתָה יוֹרֶדֶת תָּמִיד וּמְעַכֶּבֶת אוֹתוֹ רוּחַ זָר מִלִּשְׁלוֹט, אֵינָהּ נִמְצֵאת, מֵחֲמַת רוּחַ הַטּוּמְאָה, וְהִיא מִסְתַּלֶּקֶת וְאָז מִתְגַלֶּה הַדִּין, שֶׁהוּא רוּחַ הַזָּר, כְּנֶגֶד הָרְשָׁעִים, וּמוֹסִיף דִּין עַל דִּין, כִּי נִמְצָא אָז, שֶׁשְּׁתֵּי רוּחוֹת נִמְצָאִים בְּעוֹלָם אֶחָד, רוּחַ הַדִּין, דְּהַיְנוּ רוּחַ זָר, וְאֶחָד, רוּחַ הַטּוּמְאָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּאן אֲנִי צָרִיךְ לוֹמָר דָּבָר שֶׁלָּמַדְתִּי מֵאָבִי. בֹּא וּרְאֵה, אֲנַחְנוּ לְמֵדִים כָּאן מִנֶּגַע הַבַּיִת. כִּי כְּשֶׁרוּחַ הַטּוּמְאָה שׁוֹרֶה בַּבַּיִת וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לְטָהֵר אֶת הַבַּיִת, שׁוֹלֵחַ נֶגַע צָרַעַת בַּבַּיִת, שֶׁיְּקַטְרְגוּ זֶה בָּזֶה, וְנֶגַע הַהוּא אֵינוֹ סָר מֵהַבַּיִת, אַחַר שֶׁנִּתְגַבֵּר עַל רוּחַ הַטּוּמְאָה וְאַף עַל פִּי שֶׁרוּחַ הַטּוּמְאָה נִסְתַּלֵּק מִן הַבַּיִת, עַד שֶׁיִּתְּצוּ אֶת הַבַּיִת, הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים וְהַכֹּל, אָז נִטְהָר הַמָּקוֹם. כְּעֵין זֶה, מִי שֶׁנִּטְמָא וְעוֹרֵר אֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה וְשׁוֹרֶה עָלָיו, כְּשֶׁרוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְטַהֵר הָעוֹלָם מְעוֹרֵר כְּנֶגְדוֹ רוּחַ דִּין חָזָק, שֶׁהוּא נִמְצָא בָּעוֹלָם וְשׁוֹרֶה עַל רוּחַ הַטּוּמְאָה הַהוּא, וְנִלְחָמִים זֶה בָּזֶה עַד שֶׁמַּעֲבִיר אֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה מִן הָעוֹלָם, וְאוֹתוֹ רוּחַ דִּין הֶחָזָק שֶׁל הַנֶּגַע שֶׁהֱעֶבִירוֹ מִן הָעוֹלָם, אֵינוֹ מִסְתַּלֵּק מִמְּקוֹמוֹ עַד שֶׁיִּתּוֹץ הַמָּקוֹם, דְּהַיְנוּ הַגּוּף, הָאֵבָרִים וְהָעֲצָמוֹת וְהַכֹּל, אָז נִטְהָר הָעוֹלָם וְרוּחוֹת הַטּוּמְאָה נֶעֱבָרִים, וְהָעוֹלָם נִמְצָא בְּטָהֳרָה. וְעַל כֵּן לָמַדְנוּ, הַבָּא לִטָּמֵא מְטַמְּאִים אוֹתוֹ וַדַּאי. אוֹי לוֹ לָאָדָם שֶׁשּׁוֹרֶה עָלָיו רוּחַ הַטּוּמְאָה וְנִמְצָא עִמּוֹ בָּעוֹלָם, כִּי יָדוּעַ וַדַּאי, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לְבַעֲרוֹ מִן הָעוֹלָם, וְעַל כֵּן יוֹסִיף לוֹ טוּמְאָה. כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. אַשְׁרֵיהֶם הַצַדִּיקִים שֶׁכֻּלָּם קְדוֹשִׁים, וְנִמְצָאִים בִּקְדֻשָּׁה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְשׁוֹרֶה עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקָּדוֹשׁ, בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות ג׳: ב׳-ג׳

א. הָאוֹכֵל פַּת חַיָּב לְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ, וּלְאַחֲרֶיהָ אַרְבַּע בְּרָכוֹת. אָכַל דָּגָן שָׁלוּק כְּמוֹ שֶׁהוּא מְבָרֵךְ לְפָנָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וּלְאַחֲרָיו בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת. אָכַל קֶמַח, מְבָרֵךְ לְפָנָיו שֶׁהַכֹּל וּלְאַחֲרָיו בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת:

ב. קֶמַח שֶׁל אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין שֶׁשְּׁלָקוּהוּ וְעֵרְבוּהוּ בְּמַיִם אוֹ בִּשְׁאָר מַשְׁקִים אִם הָיָה עָבֶה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לַאֲכִילָה וּלְלָעֲסוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו בִּתְחִלָּה בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת וּלְבַסּוֹף עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה וְאִם הָיָה רַךְ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לִשְׁתִיָּה מְבָרֵךְ עָלָיו בִּתְחִלָּה שֶׁהַכֹּל וּלְבַסּוֹף בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת:

מוסר ספר חסידים קפ״ה

לְעוֹלָם לֹא יְהֵא אָדָם כְּפוּי טוֹבָה כִּי מְמַהֲרִים לִפָּרַע מִמֶּנּוּ. שֶׁהֲרֵי נָבָל הָיָה כְּפוּי טוֹבָה לְדָוִד וַעֲבָדָיו שֶׁשּׁוֹמְרִים צֹאנוֹ וְחוֹמָה הָיוּ עֲלֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (ש''א כה) חוֹמָה הָיוּ עָלֵינוּ גַּם לַיְלָה גַּם יוֹמָם וְכוּ' מֵת לַעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים. וְשִׁמְעִי שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה לוֹ רָעָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ לֹא מֵת אֶלָּא שִׁמְעִי בַּעֲבוּר שֶׁהָיָה קָרוֹב לְשָׁאוּל לֹא הָיָה כְּפוּי טוֹבָה, אֲבָל דָּוִד וַאֲנָשָׁיו הָיוּ קְרוֹבִים לְנָבָל וְעָשׂוּ לוֹ טוֹבָה וְהָיָה כְּפוּי טוֹבָה, לְפִיכָךְ מִהֲרוּ לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ וּכְתִיב (משלי יז) מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא תָּמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ. וְלָמָּה לֹא תָּמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוִֹ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה אִם אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ אוֹיְבֵי אִישׁ בַּעַל הַבַּיִת כְּדִכְתִיב (מיכה ז) אוֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ אוֹתוֹ שֶׁגָּמַל לָהֶם טוֹבָה וְהִכְנִיסָם לְבֵיתוֹ יְשַׁלְּמוּ לוֹ רָעָה. לֹא תָּמִישׁ כָּתוּב בְּיוּ''ד כְּאִלּוּ אָמַר עַל נָבָל שֶׁמֵּת לְיוּ''ד יָמִים. וְיִרְמְיָהוּ בִּקֵּשׁ עַל כְּפוּיֵי טוֹבָה אֵלּוּ שֶׁלֹּא לְהַאֲרִיךְ אַפַּיִם לְאוֹתָן שֶׁהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם טוֹבָה. וְהֵם מְשִׁיבִים לוֹ רָעָה תַּחַת טוֹבָה. וְאִם תֹּאמַר לָמָּה בִּקֵּשׁ נְקָמָה כִּי לֵית דִּינָא בְּאַרְעָא כִּי הָיוּ חֲפֵצִים בַּעֲלִילָה בְּלֹא יְדִיעָתוֹ לְתָפְשׂוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כ) אוּלַי יְפֻתֶּה וְנוּכְלָה לוֹ, הֲרֵי לֹא יוּכַל לְהִשָּׁמֵר מֵהֶם וּמְגָרְשִׁים אוֹתוֹ מִנַּחֲלָתוֹ וּמְזוֹנוֹתָיו יִקָּחוּ:

פרשת שופטים יום שלישי

תורה דברים י״ז: ו׳-י׳

נביאים ישעיהו נ״א: כ״ב-נ״ב: ג׳

כתובים תהילים ע״ה: י׳-ע״ו: ג׳

משנה משנה סוטה ו׳

גמרא סוטה ל״ט א: ב׳-ל״ט ב: ו׳

זוהר ספר הזהר, מצורע י״ד

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות ג׳: ב׳-ג׳

מוסר ספר חסידים קפ״ה