חק לישראל - פרשת ואתחנן יום שלישי

רש״יאֶת מִ֤י נוֹעָץ֙ וַיְבִינֵ֔הוּ. אֶת מִי מִן הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת נוֹעָץ, כְּמוֹ שֶׁנּוֹעָץ עִם הַנְּבִיאִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם ״וַה׳ אָמַר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם וגו׳״ (בראשית יח: יז):
וַיְבִינֵ֔הוּ וַֽיְלַמְּדֵ֖הוּ בְּאֹ֣רַח מִשְׁפָּ֑ט. אֶת מִי מִן הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת עָשָׂה כֵּן, שֶׁלִּמְּדוֹ חָכְמָה כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לְאַבְרָהָם, שֶׁנָּתַן לֵב לְהַכִּירוֹ מֵאֵלָיו וּלְהָבִין בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי״ (בראשית כו: ה), וְאוֹמֵר ״לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה וגו׳״ (בראשית יח: יט), וְכִלְיוֹתָיו הָיוּ נוֹבְעוֹת חָכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי״ (תהלים טז: ז). (אֶת מִי נוֹעָץ וַיְבִינֵהוּ. הָאִישׁ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֵן כָּל גּוֹיִם לְפָנָיו כְּמַר מִדְּלִי וְאֵיךְ יְלַמְּדוּ לוֹ):

כתובים תהילים ע״ד: י״ח-כ״ב

משנה משנה סוטה ג׳

ברטנורהוְהִגִּישׁ. לְקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית:
וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים. שֶׁכָּל הַנִּקְמָצוֹת שְׁיָרֵיהֶן נֶאֱכָלִים:
הָיָה מַשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ. תְּלָתָא קְרָאֵי כְּתִיבֵי. וְהִשְׁקָהּ קַמָּא, וְאַחַר יַשְׁקֶה, וְהִשְׁקָהּ בַּתְרָא. וְהִשְׁקָהּ קַמָּא, לְגוּפֵיהּ, שֶׁמַּשְׁקֶה אַחַר שֶׁנִּמְחֲקָה הַמְּגִלָּה קֹדֶם הַקְטָרַת הַמִּנְחָה. וְאַחַר יַשְׁקֶה, אַף עַל גַּב דְּמַשְׁמַע דַּוְקָא, עַל כָּרְחָךְ מִקְרָא הָאָמוּר רִאשׁוֹן נִדְרָשׁ לְגוּפוֹ, וּמִקְרָאוֹת יְתֵרוֹת הָאֲמוּרוֹת אַחֲרָיו נִתְּנוּ לִדָּרֵשׁ, הִלְכָּךְ וְאַחַר יַשְׁקֶה אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְתַּב אַחַר הַקְטָרַת הַמִּנְחָה אַקֹּדֶם הַקְטָרָה קָאֵי, וְאַמְּחִיקָה הַכְּתוּבָה לְמַעְלָה קָאֵי, וְקָאָמַר דְּאִם לֹא נִמְחֲקָה יָפֶה וַעֲדַיִן רִשּׁוּמָן שֶׁל אוֹתִיּוֹת נִכָּר לֹא יַשְׁקֶנָּה. וְהִשְׁקָהּ בַּתְרָא, לְאַשְׁמוֹעִינַן שֶׁאִם נִמְחֲקָה הַמְּגִלָּה וְאָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה, מְעַרְעֲרִים אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ וְאַחַר כָּךְ מַשְׁקָהּ. עַל כָּרְחֲךָ וְאַחַר יַשְׁקֶה דַּוְקָא הוּא וְדַוְקָא כָּתְבֵיהּ לְאַחַר הַקְטָרָה. וְהִשְׁקָהּ קַמָּא, שֶׁאִם בְּדִיעֲבַד הִשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ הִקְרִיב מִנְחָתָהּ, כְּשֵׁרָה. וְהִשְׁקָהּ בַּתְרָא, שֶׁאִם נִמְחֲקָה הַמְּגִלָּה וְאָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה, מְעַרְעֲרִין אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:

עיקר תוספות יום טוב(ד) אֵינִי כוּ'. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ אוֹמֶרֶת טְמֵאָה אֲנִי שֶׁאֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ לִשְׁתּוֹת. הָרַמְבַּ"ם:
(ה) נִגְנֶזֶת. דְּכָל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁאֵינָן [רְאוּיִין] לִקְרֹא בָּהֶן נִגְנָזִין, שֶׁלֹּא יִתְבַּזּוּ. רַשִׁ"י:
(ו) וְהַאי מִתְפַּזֶּרֶת הַיְנוּ נִשְׂרֶפֶת כִּדְאָמַר לְקַמָּן וְאֵלּוּ שֶׁמִּנְחוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת כוּ':
(ז) מְעַרְעֲרִים. לְשׁוֹן עַרְעֵר תִּתְעַרְעַר [יִרְמְיַה נא]. שֶׁאִם נִמְחֲקָה מְגִלָּה וְאָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה מְעַרְעֲרִין אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ:
(ח) רַשִׁ"י. וְנִרְאֶה שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ לְהַעֲמִיד הַמִּשְׁנָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּסָבַר דְּאוֹמֶרֶת אֵינִי שׁוֹתָה כִּי אוֹמֶרֶת מֵחֲמַת בִּעֲתוּתָא הוּא דִמְעַרְעֲרִין, וְהָכָא מֵחֲמַת בִּעֲתוּתָא קָיְמִינַן. וְאִי נַמִּי לְרַבִּי יְהוּדָה דְּסָבַר דִּלְעוֹלָם מְעַרְעֲרִין, וְטַעְמָא מְפָרְשִׁים אַלִיבֵּיהּ דִּלְעוֹלָם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אָנוּ רוֹאִין בִּעֲתוּתָא יֵשׁ לָנוּ לָחוּשׁ דִּלְמָא מֵחֲמַת בִּעֲתוּתָא:

ד. אֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִשְׁתּוֹת עַד שֶׁפָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת וְעֵינֶיהָ בּוֹלְטוֹת וְהִיא מִתְמַלֵּאת גִּידִין, וְהֵם אוֹמְרִים הוֹצִיאוּהָ הוֹצִיאוּהָ, שֶׁלֹּא תְטַמֵּא הָעֲזָרָה. אִם יֶשׁ לָהּ זְכוּת, הָיְתָה תוֹלָה לָהּ. יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁנָה אַחַת, יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שְׁתֵּי שָׁנִים, יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁלשׁ שָׁנִים. מִכָּאן אוֹמֵר בֶּן עַזַּאי, חַיָּב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תוֹרָה, שֶׁאִם תִּשְׁתֶּה, תֵּדַע שֶׁהַזְּכוּת תּוֹלָה לָהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כָּל הַמְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תוֹרָה, כְּאִלּוּ מְלַמְּדָהּ תִּפְלוּת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, רוֹצָה אִשָּׁה בְקַב וְתִפְלוּת מִתִּשְׁעָה קַבִּין וּפְרִישׁוּת. הוּא הָיָה אוֹמֵר, חָסִיד שׁוֹטֶה, וְרָשָׁע עָרוּם, וְאִשָּׁה פְרוּשָׁה, וּמַכּוֹת פְּרוּשִׁין, הֲרֵי אֵלּוּ מְכַלֵּי עוֹלָם:

ברטנורהאֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִשְׁתּוֹת וְכוּ'. בַּגְּמָרָא מוֹכִיחַ דְּמַתְנִיתִין רַבִּי עֲקִיבָא הִיא דְּסָבַר כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר מַקְרִיב מִנְחָתָהּ וְאַחַר כָּךְ מַשְׁקֶה אוֹתָהּ, דְּכַמָּה דְּלֹא קָרְבָה מִנְחָתָהּ לֹא בָּדְקֵי לָהּ מַיָּא, דִּכְתִיב (במדבר ה) מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן:
שֶׁלֹּא תְטַמֵּא אֶת הָעֲזָרָה. לֹא מִטֻּמְאַת מֵת קָאָמַר, אֶלָּא שֶׁלֹּא תִפְרֹס נִדָּה וּתְטַמֵּא שַׁעַר נִקָּנוֹר וְעֶזְרַת נָשִׁים שֶׁתֵּצֵא דֶּרֶךְ שָׁם, שֶׁנִּדָּה וְזָבָה אֲסוּרִין לִכְנֹס בְּהַר הַבַּיִת. אֲבָל הַמֵּת עַצְמוֹ מֻתָּר לְהַכְנִיסוֹ לְהַר הַבַּיִת וּלְשַׁעַר נִקָּנוֹר, שֶׁלֹּא נִתְקַדְּשׁוּ בִּקְדֻשַּׁת הָעֲזָרָה:
יֶשׁ לָהּ זְכוּת וְכוּ'. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ דִּזְכוּת דְּתוֹרָה הוּא דְּתוֹלֶה לָהּ, שֶׁהוֹלִיכָה בָּנֶיהָ לְבֵית הַסֵּפֶר וְהִמְתִּינָה לְבַעְלָהּ שֶׁיָּצָא חוּץ לָעִיר לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה:
כְּאִלּוּ מְלַמְּדָהּ תִּפְלוּת. חִבּוּר מִשְׁכַּב אֲנָשִׁים. שֶׁמִּתּוֹךְ הַתּוֹרָה הִיא מְבִינָה עַרְמִימוּת וְעוֹשָׂה דְּבָרֶיהָ בְּהֶצְנֵעַ. כְּדִכְתִיב (משלי ח) אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה:
רוֹצָה אִשָּׁה בְקַב. לִזּוֹן מְזוֹנוֹת מֻעָטִים, וִיהֵא תַּשְׁמִישׁ מָצוּי לָהּ:
מִתִּשְׁעָה קַבִּין וּפְרִישׁוּת. לִפְרֹשׁ מִן הַתַּשְׁמִישׁ, הִלְכָּךְ אֵין טוֹב שֶׁתִּלְמֹד תּוֹרָה:
חָסִיד שׁוֹטֶה. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא כְּגוֹן דְּטָבְעָה אִשָּׁה בַּנָּהָר וְאָמַר לָאו אוֹרַח אַרְעָא לְאִסְתַּכּוּלֵי בְּאִתְּתָא וּלְאַצּוֹלַהּ:
רָשָׁע עָרוּם. כְּגוֹן הַמַּטְעִים דְּבָרָיו לַדַּיָּן קֹדֶם שֶׁיָּבֹא בַּעַל דִּין חֲבֵרוֹ. וּמִשֶּׁנִּפְתְּחוּ בְּלֵב הַדַּיָּן שַׁעֲרֵי זְכוּת לְדִבְרֵי זֶה, קָשֶׁה לְסַלְּקָן, וַהֲרֵי רִשְׁעָתוֹ וְעָרְמָתוֹ שֶׁל זֶה שֶׁעָבַר עַל לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא (שמות כג):
וְאִשָּׁה פְרוּשָׁה. כְּגוֹן אִשָּׁה כַּשְׁפָנִית שֶׁהָיְתָה עוֹצֶרֶת רֶחֶם הַנָּשִׁים הַיּוֹלְדוֹת בִּכְשָׁפֶיהָ, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיְתָה הַיּוֹלֶדֶת מַקְשָׁה בְּלִדְתָּהּ הָיְתָה אוֹמֶרֶת אֵלֵךְ וְאֶתְפַּלֵּל אוּלַי תְּקֻבַּל תְּפִלָּתִי, וְסוֹתֶרֶת כְּשָׁפֶיהָ וְיוֹלֶדֶת:
וּמַכּוֹת פְּרוּשִׁים. שֶׁמַּכֶּה עַצְמוֹ לְהַרְאוֹת שֶׁהוּא עָנָו וְצָנוּעַ, כְּגוֹן שֶׁמְּהַלֵּךְ עָקֵב בְּצַד גֻּדָּל וְאֵינוֹ מֵרִים רַגְלוֹ מִן הָאָרֶץ וּמִתּוֹךְ כָּךְ מְנַקֵּף אֶצְבְּעוֹתָיו בָּאֲבָנִים, וְהוּא שֶׁנִּקְרָא בַּגְּמָרָא פָּרוּשׁ נַקְפִּי. אוֹ מִי שֶׁעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּעוֹצֵם עֵינָיו שֶׁלֹּא לְהִסְתַּכֵּל בַּנָּשִׁים, וּמִתּוֹךְ כָּךְ מַכֶּה רֹאשׁוֹ בַּכֹּתֶל וְיוֹצֵא מִמֶּנּוּ דָּם, וְהוּא הַנִּקְרָא פָּרוּשׁ קוֹזָאִי, כְּלוֹמַר שֶׁמַּקִּיז דָּם מֵרֹאשׁוֹ מֵחֲמַת פְּרִישׁוּתוֹ:

עיקר תוספות יום טוב(ט) אֵימָא סֵיפָא אִם יֵשׁ לָהּ זְכוּת תּוֹלָה, וְהָא רַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר דְּאֵין זְכוּת תּוֹלָה. וּמְשָׁנֵי בִּזְכוּת כְּרַבָּנָן סְבִירָא לֵיהּ:
(י) דְמֵחֲמַת בְּעִיתוּתָא פִּתְאוֹמִית רְגִילָה לִפְרֹס, שֶׁמַּרְפִּים הַדָּמִים וְנִפְתַּח הַמָּקוֹר. וְלֹא דָּמֵי לַחֲרָדָה מְסַלֶּקֶת הַדָּמִים דִּתְנַן סוֹף פֶּרֶק ד'‏ דְנִדָּה, שֶׁהִיא דְּאָגָה [שֶׁ]אֵינָהּ בָּאָה פִתְאוֹם. גְּמָרָא:
(יא) וְטַעְמָא שֶׁהוּא נִקְרָא מַחֲנֵה לְוִיָּה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יב) לְפִי שֶׁעַד שַׁעַר נִקָּנוֹר הוּא מַחֲנֵה לְוִיָּה, וְקוֹרְאֵהוּ בִּכְלַל הַר הַבַּיִת, וְשַׁעַר נִקָּנוֹר עַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לֹא נִתְקַדֵּשׁ כוּ', וּקְדֻשַּׁת עֲזָרָה רְצוֹנוֹ לוֹמַר עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל וּמִשָּׁם וָאֵילַךְ שֶׁהוּא מַחֲנֶה שְׁכִינָה:
(יג) אֶלָּא מִיהַת הַכֹּל לְפִי זְכוּתָהּ, שֶׁאֵינָהּ דּוֹמָה עוֹשָׂה מְרֻבֶּה לְעוֹשָׂה מֻעָט:
(יד) שָׁנָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר, דִּכְתִיב [דָּנִיֵּאל ד] וַחֲטָיָךְ בְּצִדְקָה פְּרֻק וְגוֹ'‏ הֵן תֶּהֱוֵה אַרְכָה לִשְׁלֵוְתָךְ. וּכְתִיב כֹּלָא מְּטָה עַל נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא וְגוֹ'‏ לִקְצָת יַרְחִין תְּרֵי עֲשָׂר. גְּמָרָא:
(טו) שְׁתֵּי שָׁנִים כוּ'. יְרוּשַׁלְמִי. שָׁנָה אַחַת מִנְבוּכַדְנֶצַּר. שְׁתֵּי שָׁנִים מֵאַמְנוֹן, וַיְהִי לִשְׁנָתַיִם יָמִים [שְׁמוּאֵל ב יג]. שָׁלֹשׁ שָׁנִים מֵאַחְאָב, וַיֵּשְׁבוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֵין מִלְחָמָה [מְלָכִים א כב]:
(טז) תֵּדַע כוּ'. תִּרְאֶה וְתִלְמֹד בְּפָרָשַׁת סוֹטָה, דְּיָלְפִינַן וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זֶרַע. וְנִקְּתָה עַל יְדֵי זְכֻיּוֹת כְּדֵי זְרִיעַת זֶרַע תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים יוֹתֵר כְּדִמְפָרֵשׁ בִּגְמָרָא:
(יז) כְּאִלּוּ כְּתִיב בְּטֵי"ת, מֵעִנְיַן חָבִית שֶׁנִּתְרוֹעֲעָה וּטְפָלָה בִּגְלָלִים, וּטְפֵלָה שֶׁל תַּנּוּר. כִּי הַתָּי"ו וְהַטֵּי"ת מִתְחַלְּפִין בְּמוֹצָא דטלנ"ת. וְהָרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ תִּפְלוּת דִּבְרֵי הֲבַאי וְדִבְרֵי מְשָׁלִים, מִלְּשׁוֹן הֲיֵאָכֵל תָּפֵל בְּלִי מֶלַח [אִיּוֹב ו], שֶׁעִנְיָנוֹ דָּבָר חָסֵר וְגָרוּעַ:
(יח) וְרַבָּנָן כְּלוֹמַר בֶּן עַזַּאי, מִבַּעְיָא לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא דְּאָמַר אֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מִתְקַיְּמִין אֶלָּא בִּידֵי מִי שֶׁמַּעֲמִיד עַצְמוֹ עָרוּם עָלֶיהָ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁפָּרַשׁ מִכָּל עֲסָקָיו וְנַעֲשָׂה עָלֶיהָ עָנִי וַחֲסַר כֹּל. לִישָׁנָא אַחֲרִינָא שֶׁמַּעֲרִים שֶׁיִּתְקַיֵּם תּוֹרָתוֹ לִקְבֹּץ עַל יָד לִלְמֹד מִכָּל אָדָם:
(יט) לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, הַחֲכָמִים קוֹרִין עַצְמָם פְּרוּשִׁים לֶהֱיוֹתָם מֻפְרָשִׁים מִבְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חֶסְרוֹנוֹת וְהַמִּדּוֹת הַפְּחָתִיּוֹת וְהָרְדִיפָה אַחַר תַּאֲוַת הָעוֹלָם. הֵם מְיַחֲלִים לִשְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא וְלַמִּדּוֹת הַמְּעֻלּוֹת:
(כ) מְבַלֵּי כוּ'. אוֹ מְכַלֵּי עוֹלָם. שֶׁאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַמַּפְסִידִים מְצִיאוּת הָאָדָם. הָרַמְבַּ"ם. וְרָצָה מְצִיאוּת הָאָדָם לְפִי שֶׁהוּא עִקַּר הַבְּרִיאָה בָּעוֹלָם הַשָּׁפֵל. וְכֵן אָמְרוּ עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד:

ברטנורהנִטְמֵאת מִנְחָתָהּ עַד שֶׁלֹּא קָדְשָׁה בַכְּלִי הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת. שֶׁנִּטְמְאוּ עַד שֶׁלֹּא קִדְּשׁוּ בִכְלִי:
וְתִפָּדֶה. וְתֵצֵא לְחֻלִּין, וּמִן הַמָּעוֹת יִקְנֶה אַחֶרֶת:
וְתִשָּׂרֵף. שֶׁקָּדְשָׁה קְדֻשַּׁת הַגּוּף וְאֵינָהּ יוֹצְאָה עוֹד לְחֻלִּין:
וְכָל הַנְּשׂוּאוֹת לְכֹהֲנִים מִנְחוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת. וַאֲפִלּוּ קָרַב קֹמֶץ כְּהִלְכָתוֹ וְלֹא נִטְמֵאת, נִשְׂרָפִים שְׁיָרֶיהָ עַל בֵּית הַדֶּשֶׁן וְאֵינָן נֶאֱכָלִים, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לַכֹּהֵן בַּעְלָהּ חֵלֶק בָּהּ, שֶׁמִּשֶּׁלּוֹ הִיא בָּאָה, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה (ויקרא ו) וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל, וְאֵין כֻּלָּהּ כָּלִיל מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהּ חֵלֶק בָּהּ שֶׁלְּכַפָּרָתָהּ הִיא בָּאָה, הָא כֵּיצַד, הַקֹּמֶץ קָרֵב בְּעַצְמוֹ וְהַשִּׁירַיִם קְרֵבִין בְּעַצְמָן:

עיקר תוספות יום טוב(כב) עֵדִים כוּ'‏ בָּא עָלֶיהָ. וְאַף עַל גַּב דְּבְהָנֵי אִגַּלֵּי מִלְּתָא לְמַפְרֵעַ דְּכִי קַדּוּשׁ בְּטָעוּת קַדּוּשׁ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ מוֹצִיאִים מִכְּלֵי שָׁרֵת לְחֻלִּין. גְּמָרָא. תּוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים:
(כג) שֶׁלֹּא בְדִקְדּוּק כָּתַב כֵּן, דִּקְרֵיבָה הַיְנוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְאִלּוּ בֵּית הַדֶּשֶׁן הַיְנוּ מָקוֹם בָּעֲזָרָה לִפְסוּלֵי מֻקְדָּשִׁים הַנִּשְׂרָפִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב לְעֵיל מִשְׁנָה ג'. אֶלָּא כְּתַנָּאֵי. וְכֻלֵּי עָלְמָא כָּל שֶׁמִּמֶּנּוּ לָאִשִּׁים הֲרֵי זֶה בְּבַל תַּקְטִירוּ מִדִּכְתִיב לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ כוּ'. כָּל שֶׁמִּמֶּנּוּ כוּ'. דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר מַקְרִיב הַשְּׁיָרִים עַל הַמִּזְבֵּחַ וּלְשֵׁם עֵצִים. וּלְרַבָּנָן לֵית לְהוּ הַאי סְבָרָא אֶלָּא נִשְׂרָפִים שְׁיָרֶיהָ עַל בֵּית הַדֶּשֶׁן. כִּדְאִיתָא בִּגְמָרָא:

ברטנורהוְכֹהֶנֶת שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל. בַּת כֹּהֵן:
מִנְחָתָהּ נֶאֱכֶלֶת. דְּכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה כְּתִיב, כֹּהֵן וְלֹא כֹּהֶנֶת. וְכֵן כֹּהֶנֶת אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה שֶׁהֵבִיאָה מִנְחַת נְדָבָה, נֶאֱכֶלֶת:
כֹּהֶנֶת מִתְחַלֶּלֶת. מִן הַתְּרוּמָה וּמִן הַכְּהֻנָּה, אִם נִבְעֲלָה לַפְּסוּלִים שׁוּב אֵינָהּ חוֹזֶרֶת לְכַשְׁרוּתָהּ לְעוֹלָם:
כֹּהֵן אֵינוֹ מִתְחַלֵּל. אִם נָשָׂא גְּרוּשָׁה חֲלָלָה אוֹ זוֹנָה, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהוּא עִמָּהּ הוּא פָּסוּל לָעֲבוֹדָה, מִשֶּׁגֵּרְשָׁהּ חוֹזֵר לְהֶכְשֵׁרוֹ, דִּכְתִיב (שם כא) וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ, זַרְעוֹ חָלָל, וְהוּא אֵינוֹ חָלָל:
כֹּהֶנֶת מִטַּמְּאָה לְמֵתִים. דִּכְתִיב (שם) בְּנֵי אַהֲרֹן, וְלֹא בְנוֹת אַהֲרֹן:
וְאֵין כֹּהֶנֶת אוֹכֶלֶת בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים. דְּחַטָּאת וְאָשָׁם וּמִנְחָה בְּכוּלְהוּ כְּתִיב (שם ו) כָּל זָכָר בִּבְנֵי אַהֲרֹן יֹאכְלֶנוּ:

ברטנורההָאִישׁ פּוֹרֵעַ וּפוֹרֵם. כְּשֶׁהוּא מְנֻגַּע פּוֹרֵעַ אֶת רֹאשׁוֹ וּפוֹרֵם אֶת בְּגָדָיו, דִּכְתִיב (שם יג) אִישׁ צָרוּעַ הוּא וְכוּ', אִישׁ פּוֹרֵעַ וּפוֹרֵם, וְאֵין אִשָּׁה פּוֹרַעַת וּפוֹרֶמֶת:
הָאִישׁ מַדִּיר בְּנוֹ בְּנָזִיר. בְּנוֹ קָטָן. וְחָלָה נְזִירָתוֹ עָלָיו וַאֲפִלּוּ לִכְשֶׁיִּגְדַּל. וְזוֹ הֲלָכָה הִיא בַּנָּזִיר, וְאֵין לָהּ סֶמֶךְ מִן הַתּוֹרָה:
הָאִישׁ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו. אִם נָדַר אָבִיו בִּנְזִירוּת וְהִפְרִישׁ קָרְבְּנוֹתָיו וּמֵת וְהָיָה בְּנוֹ נָזִיר, אוֹ שֶׁנָּדַר בִּנְזִירוּת לְאַחַר מִיתַת אָבִיו, הֲרֵי הַבֵּן מְגַלֵּחַ בְּיוֹם מְלֹאֹת וּמֵבִיא קָרְבָּנוֹת שֶׁהִפְרִישׁ אָבִיו. וְגַם זוֹ הֲלָכָה וְאֵין לָהּ סֶמֶךְ:
הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ. מְקַבֵּל קִדּוּשֵׁי בִּתּוֹ קְטַנָּה שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ, דִּכְתִיב (דברים כב) אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה:
הָאִישׁ נִסְקָל עָרֹם. דִּכְתִיב (ויקרא כד) וְרָגְמוּ אוֹתוֹ, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אוֹתוֹ וְלֹא אוֹתָהּ, דְּהָא כְּתִיב (דברים יז) וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִיא, אֶלָּא אוֹתוֹ בְּלֹא כְּסוּתוֹ אֲבָל אוֹתָהּ בִּכְסוּתָהּ:
הָאִישׁ נִתְלֶה. דִּכְתִיב (שם כא) וְתָלִיתָ אוֹתוֹ עַל עֵץ, אוֹתוֹ וְלֹא אוֹתָהּ:
הָאִישׁ נִמְכָּר בִּגְנֵבָתוֹ. דִּכְתִיב (שמות כב) וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ, וְלֹא בִגְנֵבָתָהּ:

עיקר תוספות יום טוב(כח) מַה בֵּין כוּ'. שִׁיֵּר טוּבָא, הָנָךְ דְּסוֹף פֶּרֶק קַמָּא דְּקִדּוּשִׁין, וְכֵן הָא דְּאֵין אִשָּׁה מֵפֵרָה נִדְרֵי בִתָּהּ:
(כט) עַיֵּן פֵּרוּשׁוֹ פֶּרֶק ד'‏ דְּנָזִיר מִשְׁנָה ו'‏ כוּ'. וְנִרְאֶה לִי דְּפֵרוּשׁ לִכְשֶׁיִּגְדַּל כְּלוֹמַר לְאַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה גָּדוֹל לְעִנְיָן נְדָרִים, וּמִיהוּ עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אַחַר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים וְתוּ לֹא, דִפְשִׁיטָא דְּמִכֵּיוָן שֶׁיָּצָא מֵרְשׁוּתוֹ לְגַמְרֵי פָּקְעָה לָהּ הַדָּרַת אָבִיו וּמִמֵּילָא אֵין צָרִיךְ לְהַשְׁלִים עוֹד נְזִירוּתוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ל) בִּתּוֹ. לְאָמָה כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה. רַשִׁ"י:
(לא) בִּתָּהּ. דִּכְתִיב כִּי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ [שְׁמוֹת כא]. גְּמָרָא:
(לב) לָאו לַאֲפוֹקֵי נַעֲרָה, דִּבְהֶדְיָא תְּנַן הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה. אֶלָּא לַאֲפוֹקֵי בּוֹגֶרֶת:
(לג) מְקַדֶּשֶׁת. מֵרֵישָׁא דִּקְרָא דְּאֶת בִּתִּי נָתַתִּי לְאִישׁ יָלֵיף לֵיהּ, וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל הַזְּקֵנִים, מַשְׁמַע לְמַעֵט אִמָּהּ דְּאֵינָהּ זַכָּאָה בְּבִתָּהּ לָתֵת. תּוֹסָפוֹת:
(לד) אוֹתוֹ לְגוּפֵיהּ אִצְטְרִיךְ, דִּבְלֹא כְּסוּתוֹ, וְעִקַּר טַעְמָא מִשּׁוּם בִּזְיוֹנָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

גמרא סוטה כ״ב א: ח׳-כ״ב ב: ו׳

אִשָׁה פְּרוּשָׁה וְכוּ'. תָּנוּ רַבָּנָן: בְּתוּלָה צַיְלָנִית וְאַלְמָנָה שׁוֹבָבִית הֲרֵי אֵלּוּ מְבַלֵּי עוֹלָם אֵינִי וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָמַדְנוּ יִרְאַת חֵטְא מִבְּתוּלָה וְקִבּוּל שָׂכָר מֵאַלְמָנָה. יִרְאַת חֵטְא מִבְּתוּלָה דְּרַבִּי יוֹחָנָן שְׁמָעָהּ לְהַהִיא בְתוּלָה דְנָפְלָה אַאַפָּהּ וְקָאָמְרָה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּרָאתָ גַּן עֵדֶן וּבָרָאתָ גֵּיהִנָּם, בָּרָאתָ צַדִּיקִים וּבָרָאתָ רְשָׁעִים. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ בִי בְנֵי אָדָם. קִבּוּל שָׂכָר מֵאַלְמָנָה דְּהַהִיא אַלְמָנָא דַהֲוָאי בֵּי כְנִישְׁתָּא בִּשְׁבִיבוּתָהּ כָּל יוֹמָא הֲוָה אַתְיָא וּמַצְלָא בֵי מִדְרָשֵׁהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לָהּ: בִּתִּי, לֹא בֵית הַכְּנֶסֶת יֵשׁ בִּשְׁבִיבוּתִיךְ. אָמְרָה לֵהּ: רַבִּי, וְלֹא שְׂכַר פְּסִיעוֹת יֵשׁ לִי. כִּי קָאָמַר כְּגוֹן יוֹחְנִי בַּת רְטִיבִי. וּמַכּוֹת פְּרוּשִׁין וְכוּ'. תָּנוּ רַבָּנָן: שִׁבְעָה פְּרוּשִׁין הֵן פָּרוּשׁ שֶׁכְמִי פָּרוּשׁ נַקְפִי פָּרוּשׁ קִיזָאִי פָּרוּשׁ מְדוּכְיָא פָּרוּשׁ מַה חוֹבָתִי וְאֶעֱשֶׂנָּה פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה פָּרוּשׁ מִיִּרְאָה. פָּרוּשׁ שֶׁכְמִי זֶה הָעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה שְׁכֶם, פָּרוּשׁ נַקְפִי זֶה הַמְנַקֵּף אֶת רַגְלָיו. פָּרוּשׁ קִיזָאִי אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: זֶה הַמַּקִּיז דָּם לַכּוֹתְלִים פָּרוּשׁ מְדוּכְיָא אָמַר רַבָּה בַּר שִׁילָא דִּמְשֻׁפָּע כִּי מְדוּכְיָא פָּרוּשׁ מַה חוֹבָתִי וְאֶעֱשֶׂנָּה הָא מַעְלְיוּתָא הִיא אֶלָּא דְאָמַר מַה חוֹבָתִי תוּ וְאֶעֱשֶׂנָּה פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה פָּרוּשׁ מִיִּרְאָה. אָמְרוּ לֵהּ: אַבַּיֵי וְרָבָא לַתַּנָּא לָא תִתְּנִי פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה פָּרוּשׁ מִיִּרְאָה דְּאָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַב לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק דְּמִטַּמְרָא מִטַּמְרָא וְדִמְגַלְיָא מְגַלְיָא בֵּי דִינָא רַבָּה לִיתְפְּרַע מֵהָנֵי דְחָפוּ גוּנְדִי. אָמַר לָהּ יַנַּאי מַלְכָּא לִדְבִיתְהוּ אַל תִּתְיָרְאִי מִן הַפְּרוּשִׁין וְלֹא מִמִּי שֶׁאֵינָן פְּרוּשִׁין אֶלָּא מִן הַצְבוּעִין שֶׁדּוֹמִין לִפְרוּשִׁין שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶן כְּמַעֲשֵׂה זִמְרִי וּמְבַקְּשִׁין שָׂכָר כְּפִנְחָס:

רש״יציילנית - בעלת תפלה:
ואלמנה שובבית - בעלת שכינות הולכת ומבקרת שכינותיה תמיד:
הרי אלו מבלי עולם - שאינן אלא נואפות ומכשפות ומראות עצמן כצדקניות שלא יבדקו אחריהן:
קטן שלא כלו לו חדשיו - לקמן מפרש:
וקיבול שכר מאלמנה - שהיתה טורחת עצמה יותר מן הצורך כדי לקבל שכר כדמפרש ואזיל למדנו שיטריח אדם עצמו במצוה לקבל שכר יותר:
בראת צדיקים - לנחול ג"ע:
בראת רשעים - לירש גיהנם:
שלא יכשלו בי בני אדם - להפסיד חלקם על ידי מגן עדן ולירש גיהנם:
כי קאמר - מבלי עולם:
כגון יוחני בת רטיבי - אלמנה מכשפה היתה וכשמגיע עת לידת אשה היתה עוצרת רחמה במכשפות ולאחר שמצטערת הרבה היתה אומרת אלך ואבקש רחמים אולי תשמע תפלתי והולכת וסותרת כשפיה והולד יוצא פעם אחת היה לה שכיר יום בביתה והיא הלכה לבית האשה היולדת ושמע השכיר קול הכשפים מתקשקשין בכלי כמו שהולד מקשקש במעי האם ובא ופתח את מגופת הכלי והכשפים יצאו והוולד נולד וידעו כי בעלת כשפים היא:
פרוש שיכמי פרוש נקפי פרוש קיזאי פרוש מדוכיא - כולהו מפרש להו:
מעשה שכם - שמלו שלא לשם שמים אף זה מעשיו להנאתו שיכבדוהו בני אדם ולא לשם שמים:
המנקיף רגליו - מהלך בשפלות עקב בצד גודל ואינו מרים רגליו מן הארץ ומתוך כך מנקף אצבעותיו באבנים:
מקיז דם לכתלים - עושה עצמו כעוצם עיניו שלא יסתכל בנשים ומתוך כך מכה ראשו בכותל והדם יוצא:
דמשפע - הולך כפוף:
כי מדוכיא - בוכנא עשוי כמקבת וראשו כפוף:
פרוש מה חובתי ואעשנה - למדוני מה עלי לעשות ואעשה:
הא מעליותא היא - אם אינו בקי באיסורין ודקדוקי מצות ובא ללמוד:
מה חובתי תו ואעשנה - מה לעשות עוד ולא עשיתי ומראה עצמו כאילו קיים את הכל:
פרוש מאהבה - מאהבת שכר המצות ולא לאהבת מצות הבורא:
מיראה - של עונשין אלא מה על האדם לעשות מאהבת הש"י כאשר צוונו ה' אלהינו וסוף השכר לבא:
דמטמרא מטמרא כו' - הנסתרות נסתרות מבני אדם והגלויות גלויות ומ"מ לב"ד הגדול כולם גלויות והוא יפרע מן המתכסים בטליתות ומראין עצמן כפרושין ואינן פרושין:
אל תתיראי מן הפרושין - שהפרושין היו שונאין אותו לפי שהרג מן החכמים הרבה ונהפך להיות צדוקי כדאמר בקידושין (דף סו.) וכשמת היתה אשתו יראה מהן שלא יעבירו המלוכה מבניה והיתה אומרת לו לבקש מלפניהם עליה ואמר לה אל תתיראי מן הפרושין שצדיקים הן ולא יגמלוך רעה ולא לבניך שלא חטאו להם:
ולא ממי שאינן פרושין - שהם אוהביי:
אלא מן הצבועים - כלומר שאין מראיתם כתולדותם אלא צבועין מבחוץ ואין תוכן כברם:
שמעשיהם כמעשה זמרי - שהן רשעים ומבקשים שכר כפנחס אומרים לבריות לכבדן כפנחס ואיכא דמפרש לה לענין צניעותא:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץב במשנה אמרנו ש אשה פרושה היא ממבלי עולם. תנו רבנן [שנו חכמים]: בתולה צליינית (שמתפללת הרבה) ואלמנה שובבית שהולכת ומבקרת את שכינותיה תדיר, וקטן שלא כלו לו חדשיו — הרי אלו מבלי עולם.
ותוהים: איני [וכי כך הוא]? והאמר [והרי אמר] ר' יוחנן: למדנו יראת חטא מבתולה אחת, וענין קיבול שכר מאלמנה. ומה עניינו, יראת חטא מבתולה — שר' יוחנן שמעה לההיא [לאותה] בתולה דנפלה אאפה וקאמרה [שנופלת על פניה בתפילה ואומרת]: רבונו של עולם, בראת גן עדן ובראת גיהנם, בראת צדיקים ובראת רשעים — יהי רצון מלפניך שלא יכשלו בי בני אדם ויגיעו על ידי לגיהנם. ור' יוחנן התפעל מדבריה אלה ואמר שאפשר ללמוד ממנה מהי יראת חטא.
ומסבירים: כי קאמר [כאשר אמר] בענין זה שהיא ממבלי עולם כוונתו לכגון יוחני בת רטיבי, שהיתה מראה את עצמה כצדקת ומתפללת הרבה, ובעצם היתה עוסקת בכישוף.
א שנינו במשנה: ומכות פרושין הם מבלי עולם. תנו רבנן [שנו חכמים]: שבעה פרושין הן שאינם פרושים אמיתיים אלא ממבלי עולם: פרוש שיכמי, פרוש נקפי, פרוש קיזאי, פרוש מדוכיא, פרוש "מה חובתי ואעשנה", פרוש מאהבה, פרוש מיראה.
ומסבירים: פרוש שיכמי — זה העושה כמעשה אנשי העיר שכם, שכשם שהם נימולו שלא לשם שמים — כך הוא נוהג בפרישות מעשיו שלא לשם שמים. פרוש נקפי — זה המנקיף (חובל) את רגליו, מפני שגורר אותן כדי להיראות צנוע ועניו. פרוש קיזאי — אמר רב נחמן בר יצחק: זה המקיז דם לכתלים מתוך שעוצם עיניו, לכאורה מתוך פרישות וצניעות, ומתוך כך מכה ראשו בכותל, וזב ממנו דם. פרוש מדוכיא — אמר רבה בר שילא: דמשפע כי מדוכיא [שהולך כפוף כמו בוכנה של עלי].
שנינו בברייתא: פרוש "מה חובתי ואעשנה". ושואלים: הא מעליותא [זו מעלה] היא אם שואל אדם ורוצה לברר מה חובתו! אלא הכוונה היא שאמר "מה חובתי תו [עוד] ואעשנה", כלומר, שמתוך דבריו אנשים מבינים שהוא מושלם בכל דבר, ומחפש דברים שלא קיים עדיין.
ועוד שנינו בברייתא פרוש מאהבה פרוש מיראה שעושים מאהבת שכר המצוות או מיראת עונש העבירות. אמרו ליה [לו] אביי ורבא לתנא (לחוזר המשניות): לא תיתני [תשנה] בברייתא פרוש מאהבה פרוש מיראה, למרות שאינם עושים לשם שמים ממש, שהרי אמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, אלא אף מתוך מניעים אחרים, שמתוך שעוסק בהן לא לשמה בא לבסוף לעשותן לשמה.
אמר רב נחמן בר יצחק: דמטמרא מטמרא ודמגליא מגליא [הנסתר נסתר והגלוי גלוי], בי דינא רבה ליתפרע מהני דחפו גונדי [בית הדין הגדול, שבשמים, ייפרע מאלה שלובשים גלימות של פרושים] ואינם ראויים לכך. ובאותו נושא, בו אנו עוסקים באנשים המראים עצמם כחסידים וצדיקים, מספרים: אמר לה ינאי מלכא [המלך] לדביתיה [לאשתו] לפני מיתתו: אל תתיראי מן הפרושין, ולא ממי שאינן פרושין (הצדוקים), אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי בעבירה ומבקשין שכר כפנחס שקינא לה'.

זוהר ספר הזהר, ואתחנן ח׳

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּכָל עוֹבָדוֹי בָּעֵי בַּר נָשׁ לְשַׁוָּאָה לְקַבָּלֵיהּ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְהָא אוֹקִימְנָא מִלָּה. רַבִּי יְהוּדָה לְטַעֲמֵהּ דְּאָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַאי מָאן דְּאָזֵיל בְּאָרְחָא יְכַוֵּן לִתְלַת מִלִּין וְעֵלָּא מִנְּהוֹן צְלוֹתָא וְאַף עַל גַּב דִּצְלוֹתָא יַתִּיר. עִלָּאָה מִכֹּלָּא תְּרֵי חַבְרֵי אוֹ תְּלָתָא דְּלָעָאן בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְתָא דְּהָא לָא מִסְתָּפוּ בְּגִין דִּשְׁכִינְתָּא (ס''א וְעֵלָּא מִוְּהוֹן צְלוֹתָא. וְעֵלָּא מִכֻּלְּהוּ חַבְרַיָּא כְּמִלֵּי דְּאוֹרָיְתָא דְּהָא שְׁכִינְתָּא) אִשְׁתְּתַף בַּהֲדַיְהוּ. כִּי הָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי חִיָּא הֲווֹ אַזְלֵי בְּאָרְחָא. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר (ס''א חִיָּא) כְּתִיב (בראשית ג) וַיַּעַשׂ יְיָ אֱלֹקִים לָאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר. וְכִי עַד הַשְׁתָּא פְּשִׁיטֵי הֲווֹ מֵהַהוּא עוֹר אֵין אֶלָּא מָאנֵי לְבוּשֵׁי יְקָר הֲווֹ. אָמַר לֵהּ רַבִּי חִיָּא אִי הָכִי לא אִתְחֲזוּן לְהוּ אֲפִלּוּ כָּתְנוֹת עוֹר. וְכִי תֵּימָא דְּעַד לָא חָאבוּ אַלְבִּישׁוּ לְהוּ לֹא. אֶלָּא לְבָתַר דְּחָבוּ כְּתִיב וַיַּעַשׂ יְיָ אֱלֹקִים לָאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם וְגוֹ'. אָמַר לֵהּ הָכִי הוּא וַדַּאי בְּקַדְמִיתָא הֲווֹ כְּגַוְנָא דִּלְעֵלָּא וּמִתְפַּשְּׁטָן מִן גְּוַנֵּי דִּלְתַתָּא וַהֲוָה נְהוֹרָא דִּלְעֵלָּא אַסְחַר עָלַיְהוּ. וּלְבָתַר דְּחָבוּ אַהְדַּר לוֹן כְּגַוְנָא דְּהַאי עָלְמָא וְאַעְבָּר מִנַּיְהוּ גְּוָנֵי דִּלְעֵלָּא מַה כְּתִיב וַיַּעַשׂ יְיָ אֱלֹקִים לָאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם. מִגַּוְנָא דְּהַאי עָלְמָא. כְּתִיב (שמות כט) וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּם כָּתְנוֹת הָתָם כְּגַוְנָא דִּלְעֵלָּא. הָכָא כְּגַוְנָא דִּלְתַתָּא. הָתָם כָּתְנוֹת שֵׁשׁ הָכָא כָּתְנוֹת עוֹר וְאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ בַּר הָכִי שַׁפִּירָא דְּאִנּוּן לְבוּשִׁין סָלִיק עַל כֹּלָּא. (בראשית ג) וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם בְּעִפּוּשָׁא דְּהַאי עָלְמָא מַה דְּלָא הֲוָה קוֹדֶם דְּהָווּ מַשְׁגְּחִין וּפָקְחִין לְעֵילָא לְזַמְּנָא דְּאָתֵי כְּתִיב (ישעיה מב) וְהוֹלַכְתִּי עִוְּרִים בְּדֶרֶךְ לא יָדָעוּ וְגוֹ'. זַמִּין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לַאֲפְקָחָא עֵינִין דְּלָא חַכִּימִין וּלְאִסְתַּכָּלָא בְּחָכְמָתָא עִלָּאָה וּלְאִתְדַבָּקָא בְּמַאי דְּלָא אִתְדַבָּקוּ בְּהַאי עָלְמָא בְּגִין דְּיִנְדְּעוּן לְמָארֵיהוֹן. זַכָּאִין אִנּוּן צַדִּיקַיָּא דְּיִזְכּוּן לְהַהִיא חָכְמָתָא דְּלָאו חָכְמָתָא כְּהַהִיא חָכְמָתָא וְלָאו יְדִיעָה כְּהַהִיא יְדִיעָה וְלָאו דְּבֵקוּתָא כְּהַהִיא דְּבֵקוּתָא. עַד דַּהֲווּ אָזְלֵי חָזוּ אִנּוּן לִסְטִים אָזְלֵי בַּתְרַיְהוּ לַאֲקַפְּחָא לוֹן. אִסְתַּכַּל בְּהוּ רַבִּי אֶלְעָזָר אָתוּ תְּרֵי חֵיוָן בְּרָא וְקָטְלֵי לוֹן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּשֵׁיזָבָן, קָרָא עֲלַיְהוּ (משלי ד) בְּלֶכְתְּךָ לֹא יָצֵר צַעֲדְךָ וְאִם תָּרוּץ לֹא תִכָּשֵׁל וּכְתִיב (תהלים צא) כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךְ וְגוֹ'. וּכְתִיב (שם) כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ:

תרגום הזוהראָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בְּכָל מַעֲשָׂיו צָרִיךְ הָאָדָם לָשׂוּם כְּנֶגְדוֹ אֶת הַקָּבָּ''ה, וּכְבָר הֶעֱמַדְנוּ הַדָּבָר. רַבִּי יְהוּדָה הוֹלֵךְ לְטַעְמוֹ, שֶׁאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּל מִי שֶׁהוֹלֵךְ בַּדֶרֶךְ, שֶׁמִּתְיָרֵא מִפְּנֵי לִסְטִים, יְכַוֵּן לְג' דְבָרִים, לְדוֹרוֹן וּלְתְפִלָה וּלְמִלְחָמָה. כְּמוֹ יַעֲקֹב, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי עֵשָׂו. וְהַחָשׁוּב מֵהֶם, הִיא תְּפִלָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַתְּפִלָה חֲשׁוּבָה יוֹתֵר. שְׁנֵי חֲבֵרִים אוֹ שְׁלֹשָׁה שֶׁעוֹסְקִים בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, הוּא עוֹד יוֹתֵר חָשׁוּב מִכֹּל, כִּי אֵינָם מִתְיַרְאִים מִפְּנֵי לִסְטִים, מִשׁוּם שֶׁהַשְּׁכִינָה מְחוּבֶּרֶת עִמָהֶם מֵחַמַת שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי חִיָּא הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶרֶךְ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּתוּב, וַיַעַשׂ יְיָ אֱלֹהִים לָאָדָם וּלְאִשְׁתוֹ כָּתְנוֹת עוֹר. וְכִי עַד עַתָּה הָיוּ מוּפְשָׁטִים מֵהָעוֹר הַהוּא. וּמֵשִׁיב, כֵּן, שֶׁעַד עַתָּה לֹא הָיוּ לָהֶם אֵלוּ כָּתְנוֹת עוֹר, כִּי כְּלֵי לְבוּשֵׁי יְקָר הָיוּ. אָמַר לוֹ רַבִּי חִיָּא אִם כֵּן, לֹא הָיָה רָאוּי לָהֶם, אֲפִלּוּ כָּתְנוֹת עוֹר, מֵאַחַר שֶׁחָטְאוּ בְּעֵץ הַדַּעַת. וְאִם תֹּאמַר שֶׁמִּטֶרֶם שֶׁחָטְאוּ הִלְבִּישׁ אוֹתָם כָּתְנוֹת עוֹר, אֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא לְאַחַר שֶׁחָטְאוּ כָּתוּב, וַיַעַשׂ יְיָ אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַלְבִּשֵׁם. אָמַר לוֹ, כָּךְ הוּא וַדַאי, שֶׁלְאַחַר הַחֵטְא הָיָה. אֶלָּא בִּתְחִילָה הָיוּ מְלוּבָּשִׁים כְּעֵין שֶׁל מַעְלָה, דְּהַיְנוּ בַּזֹּהַר הָעֶלְיוֹן שֶׁל ז''א, וְהָיוּ מֻפְשָׁטִים מִן הַגְּוָנִים שֶׁלְמַטָה, שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, וְהָיָה הָאוֹר הָעֶלְיוֹן מְסַבֵּב אוֹתָם. וְאַחַר שֶׁחָטְאוּ, הֶחֱזִיר אוֹתָם בִּגְוָנִים שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה וְהֶעֱבִיר מֵהֶם הַגְּוָנִים שֶׁל מַעְלָה, שֶׁהָיָה לָהֶם מִז''א. מַה כָּתוּב, וַיַעַשׂ יְיָ אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַלְבִּשֵׁם, כְּעֵין הָעוֹלָם הַזֶּה. כָּתוּב, וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּם כָּתְנוֹת. שָׁם הָיָה כְּעֵין שֶׁל מַעְלָה, דְּהַיְנוּ מִבְּחִינַת אוֹר ז''א, וְכָאן, בְּכָתְנוֹת עוֹר שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, הָיוּ כְּעֵין שֶׁלְמַטָה. לְפִיכָךְ שָׁם נִקְרָאִים כָּתְנוֹת שֵׁשׁ, הָרוֹמֵז עַל ז''א שֶׁהוּא נִקְרָא שֵׁשׁ, עַל שֵׁם ו' קְצָווֹת, וְכָּאן כָּתְנוֹת עוֹר, שֶׁהֵם מִבְּחִינַת הַמַּלְכוּת הַנִּקְרֵאת עוֹר, שֶׁהִיא בְּחִינת הָעוֹלָם הַזֶּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא כָּךְ, הַיּוֹפִי שֶׁל אֵלוּ הַלְבוּשִׁים, הָיָה עוֹלֶה עַל הַכֹּל. וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם. הַיְנוּ שֶׁנִפְקְחוּ עֵינֵיהֶם בְּטוֹפֶס שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, דְּהַיְנוּ בְּצִיוּר הָרָגִיל בָּעוֹלָם הַזֶּה. מַה שֶׁלֹּא הָיָה מִקּוֹדֶם, שֶׁהָיוּ מַשְׁגִיחִים וּפִקְחִים לְמַעְלָה, בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן. לְעָתִיד לָבֹא, כָּתוּב וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ וגו'. כִּי עָתִיד הַקָבָּ''ה לִפְקֹחַ עֵינַיִם שֶׁלֹּא הָיוּ חֲכָמוֹת, לְהִסְתַּכֵּל בַּחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה, וּלְהַשִׂיג מַה שֶׁלֹּא הִשִׂיגוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁיַכִּירוּ אֶת רִבּוֹנָם. אַשְׁרֵיהֶם הַצַדִיקִים שֶׁיִּזְכוּ לַחָכְמָה הַהִיא, שֶׁאֵין חָכְמָה כְּאוֹתָה הַחָכְמָה, וְאֵין יְדִיעָה כְּאוֹתָה הַיְדִיעָה וְאֵין דְבֵקוּת כְּאוֹתָה הַדְבֵקוּת. בְּעוֹד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, רָאוּ אֲשֶׁר לִסְטִים הוֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם לִשְׁדוֹד אוֹתָם. הִסְתַּכֵּל בָּהֶם רַבִּי אֶלְעָזָר, בָּאוּ בּ' חַיוֹת הַשָׂדֶה וְהָרְגוּ אוֹתָם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁהִצִילָנוּ. קָרָא עֲלֵיהֶם, בְּלֶכְתְּךְ לֹא יֵצַר צְעָדֶךְ וְאִם תָרוּץ לֹא תִכָשֵׁל. וְכָתוּב, כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶה לָךְ וגו', וְכָתוּב כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְטֵהוּ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י״ד: א׳-ב׳

א. בְּשַׁחֲרִית בְּמוּסָף וּבִנְעִילָה הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶם, אֲבָל בְּמִנְחָה אֵין נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם מִפְּנֵי שֶׁבְּמִנְחָה כְּבָר סָעֲדוּ כָּל הָעָם וְשֶׁמָּא שָׁתוּ הַכֹּהֲנִים יַיִן וְשִׁכּוֹר אָסוּר בִּנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם. וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם תַּעֲנִית אֵין נוֹשְׂאִין כַּפֵּיהֶן בְּמִנְחָה גְּזֵרָה מִנְחַת תַּעֲנִית מִפְּנֵי מִנְחַת כָּל יוֹם:

ב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים ִ בְּתַעֲנִית שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בּוֹ מִנְחָה וּנְעִילָה כְּגוֹן צוֹם כִּפּוּר וְתַעֲנִית צִבּוּר. אֲבָל תַּעֲנִית שֶׁאֵין בּוֹ נְעִילָה כְּגוֹן תִּשְׁעָה בְּאָב וְשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז. הוֹאִיל וּתְפִלַּת מִנְחָה שֶׁלָּהֶם סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה הֲרֵי נִרְאֵית כִּנְעִילָה וְאֵינָהּ מִתְחַלֶּפֶת בְּמִנְחָה שֶׁל כָּל יוֹם וּלְפִיכָךְ יֵשׁ בָּהּ נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם. וְכֹהֵן שֶׁעָבַר וְעָלָה לַדּוּכָן בְּמִנְחָה שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים הוֹאִיל וְהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין שָׁם שִׁכְרוּת הֲרֵי זֶה נוֹשֵׂא כַּפָּיו וְאֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי הֶחֲשָׁד שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ פָּסוּל הָיָה לְפִיכָךְ הוֹרִידוּהוּ:

מוסר ספר חסידים קנ״ה

מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁצִוָּה לַעֲבָדָיו לָלֶכֶת בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי בָּא אֶחָד לוֹמַר לְעַבְדּוֹ אֶחָד אַל תֵּלֵךְ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי שֶׁהַמֶּלֶךְ שְׁלַחֲךָ וַאֲנִי אֶתֵּן לָךְ לִטְרִין וְלָקַח לִטְרִין וְלֹא הָלַךְ וַחֲבֵרוֹ לֹא הָלַךְ לְפִי שֶׁאֶחָד נָדַר לִתֵּן לוֹ שְׁנֵי פְּשִׁיטִים הֲרֵי זֶה שֶׁלָּקַח רַק שְׁנֵי פְּשִׁיטִים יוֹתֵר עוֹנְשׁוֹ שֶׁבְּדָבָר קַל בִּטֵּל רְצוֹן הַמֶּלֶךְ. כָּךְ זֶה שֶׁחוֹטֵא בְּדָבָר שֶׁאֵין יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו עוֹנְשׁוֹ גָּדוֹל. וְכָל דָּבָר שֶׁבָּא לְיָדְךָ לַעֲשׂוֹת וְאֵינְךָ עוֹשֶׂה מִפְּנֵי הַבֹּשֶׁת שֶׁיִּקְרְאוּךָ חָסִיד שׁוֹטֶה תַּחֲשֹׁב כְּאִלּוּ הָיִיתָ בִּשְׁעַת הַגְּזֵרָה הָיִיתָ נֶהֱרָג עַל עֲבֵרָה קַלָּה אֲפִלּוּ אַעַרְקְתָא דִּמְסָאנָא וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֶכֹּף אֶת יִצְרִי הַמָּסוּר בְּיָדִי. וְאִם גָּנַבְתָּ תּוֹדֶה וְתַעֲמֹד לָךְ. וְאִם הַבֹּשֶׁת מַלְבֶּנֶת פָּנֶיךָ הֲרֵי כְּקָרְבַּן כַּפָּרָה וּמוּטָב שֶׁתִּתְבַּיֵּשׁ בִּפְנֵי מֵאָה וְאַל תִּתְבַּיֵּשׁ בִּפְנֵי כַּמָּה רְבָבוֹת וּבִפְנֵי אוֹתָם עַצְמָם שֶׁאַחַר מוֹתָךְ. וְכֵן הַמּוֹנֵעַ אֶת הַמִּצְוָה מִפְּנֵי הַבֹּשֶׁת בֵּין מִצְוַת עֲשֵׂה בֵּין מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה יִתְבַּיֵּשׁ בְּפַרְהֶסְיָא לְאַחַר מוֹתוֹ בִּפְנֵיהֶם וְאוּלַי אֲפִלּוּ בַּחַיִּים כְּמוֹ צִדְקִיָּהוּ שֶׁאָמַר פֶּן יִתְעַלְּלוּ בִי וְלֹא נִכְנַע לִפְנֵי ה' וְעִוְּרוּ עֵינָיו וַחֲשׁוֹב לָךְ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת כ' כ' (פֵּרוּשׁ כִּי כָל) כִּי כָל סְאוֹן סוֹאֵן, כִּי כָּל הָעוֹלָם נִדּוֹן מִדָּה בְּמִדָּה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח) תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל וְעָבַדְתָּ אֶת אוֹיְבֶךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ ה' בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵרוֹם וּבְחֹסֶר כֹּל, ה' יַצִילֵנוּ:

פרשת ואתחנן יום שלישי

תורה דברים ד׳: ד׳-ח׳