פרשת וילך יום שלישי

וילך · שלישי

תורה דברים ל״א: י״א-ט״ו

יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:

לא (יא) בְּב֣וֹא כׇל־יִשְׂרָאֵ֗ל לֵֽרָאוֹת֙ אֶת־פְּנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֑ר תִּקְרָ֞א אֶת־הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את נֶ֥גֶד כׇּל־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאׇזְנֵיהֶֽם׃

בְּמֵיתֵי כָל יִשְׂרָאֵל לְאִתְחֲזָאָה קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ בְּאַתְרָא דִּי יִתִּרְעֵי תִּקְרֵי יָת אוֹרַיְתָא הָדָא קֳדָם כָּל יִשְׂרָאֵל וְתַשְׁמְעִנּוּן:

רש״יתִּקְרָ֞א אֶת הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את. הַמֶּלֶךְ הָיָה קוֹרֵא מִתְּחִלַּת "אֵלֶּה הַדְּבָרִים", כִּדְאִיתָא בְמַסֶּכֶת סוֹטָה (דף מ"א) עַל בִּימָה שֶׁל עֵץ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בָּעֲזָרָה:

(יב) הַקְהֵ֣ל אֶת־הָעָ֗ם הָֽאֲנָשִׁ֤ים וְהַנָּשִׁים֙ וְהַטַּ֔ף וְגֵרְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֑יךָ לְמַ֨עַן יִשְׁמְע֜וּ וּלְמַ֣עַן יִלְמְד֗וּ וְיָֽרְאוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם וְשָֽׁמְר֣וּ לַעֲשׂ֔וֹת אֶת־כׇּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת׃

כְּנוֹשׁ יָת עַמָּא גֻּבְרַיָּא וּנְשַׁיָּא וְטַפְלָא וְגִיּוֹרָךְ דִּי בְקִרְוָיךְ בְּדִיל דְּיִשְׁמְעוּן וּבְדִיל דְּיִלְּפוּן וְיִדְחֲלוּן מִקֳּדָם יְיָ אֱלָהֲכוֹן וְיִטְּרוּן לְמֶעְבַּד יָת כָּל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְתָא הָדָא:

רש״יהָֽאֲנָשִׁ֤ים. לִלְמֹד:
וְהַנָּשִׁים֙. לִשְׁמֹעַ:
וְהַטַּ֔ף. לָמָּה בָא? לָתֵת שָׂכָר לִמְבִיאֵיהֶם (חגיגה ג'):

(יג) וּבְנֵיהֶ֞ם אֲשֶׁ֣ר לֹא־יָדְע֗וּ יִשְׁמְעוּ֙ וְלָ֣מְד֔וּ לְיִרְאָ֖ה אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם כׇּל־הַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֤ם חַיִּים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֧ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֛ן שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃ {פ}

וּבְנֵיהוֹן דִּי לָא יָדְעוּן יִשְׁמְעוּן וְיַלְּפוּן לְמִדְחַל יָת יְיָ אֱלָהֲכוֹן כָּל יוֹמַיָּא דִּי אַתּוּן קַיָּמִין עַל אַרְעָא דִּי אַתּוּן עָבְרִין יָת יַרְדְּנָא תַּמָּן לְמֵירְתַהּ:

(יד) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה הֵ֣ן קָרְב֣וּ יָמֶ֘יךָ֮ לָמוּת֒ קְרָ֣א אֶת־יְהוֹשֻׁ֗עַ וְהִֽתְיַצְּב֛וּ בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וַאֲצַוֶּ֑נּוּ וַיֵּ֤לֶךְ מֹשֶׁה֙ וִיהוֹשֻׁ֔עַ וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה הָא קְרִיבוּ יוֹמָיךְ לִמְמַת קְרָא יָת יְהוֹשֻׁעַ וְאִתְעַתָּדוּ בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא וֶאֱפַקְּדִנֵּיהּ וַאֲזַל משֶׁה וִיהוֹשֻׁע וְאִתְעַתָּדוּ בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא:

רש״יוַאֲצַוֶּ֑נּוּ. וַאֲזָרְזֶנּוּ:

(טו) וַיֵּרָ֧א יְהֹוָ֛ה בָּאֹ֖הֶל בְּעַמּ֣וּד עָנָ֑ן וַֽיַּעֲמֹ֛ד עַמּ֥וּד הֶעָנָ֖ן עַל־פֶּ֥תַח הָאֹֽהֶל׃

וְאִתְגְּלִי יְיָ בְּמַשְׁכְּנָא בְּעַמּוּדָא דַעֲנָנָא וְקָם עַמּוּדָא דַעֲנָנָא עַל תְּרַע מַשְׁכְּנָא:

נביאים ישעיהו נ״ה: ו׳-י׳

נה (ו) דִּרְשׁ֥וּ יְהֹוָ֖ה בְּהִמָּֽצְא֑וֹ קְרָאֻ֖הוּ בִּֽהְיוֹת֥וֹ קָרֽוֹב׃

תְּבָעוּ דְחַלְתָּא דַייָ עַד דְאַתּוּן חַיִין בְּעוֹ מִן קֳדָמוֹהִי עַד דְאַתּוּן קַיָמִין:

רש״יבְּהִמָּֽצְא֑וֹ. קֹדֶם גְּזַר דִּין, בְּעוֹד שֶׁהוּא אוֹמֵר לָכֶם ״דִּרְשׁוּנִי״:
וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו, וְיִתְפֹּשׂ אֶת מַחְשְׁבוֹתַי לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב בְּעֵינַי. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (תנחומא בובר וישב יא): כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי וְגוֹ׳ אֵין דִּינִי כְּדִינֵי בָּשָׂר וָדָם: אַתֶּם, מִי שֶׁמּוֹדֶה בַּדִּין מִתְחַיֵּב, אֲבָל אֲנִי ״מוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרֻחָם״ (משלי כח: יג):

(ז) יַעֲזֹ֤ב רָשָׁע֙ דַּרְכּ֔וֹ וְאִ֥ישׁ אָ֖וֶן מַחְשְׁבֹתָ֑יו וְיָשֹׁ֤ב אֶל־יְהֹוָה֙ וִֽירַחֲמֵ֔הוּ וְאֶל־אֱלֹהֵ֖ינוּ כִּֽי־יַרְבֶּ֥ה לִסְלֽוֹחַ׃

יַשְׁבִּיק רַשִׁיעָה אוֹרְחֵהּ דְרִשְׁעָא וּגְבַר אָנֵיס עֶשְׁתּוֹנוֹהִי וִיתוּב לְפוּלְחָנָא דַייָ וִירַחֵם עֲלוֹהִי וְלִדְחַלְתָּא דֶאֱלָהָנָא אֲרֵי מַסְגֵי לְסַלָחָא:

(ח) כִּ֣י לֹ֤א מַחְשְׁבוֹתַי֙ מַחְשְׁב֣וֹתֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם דְּרָכָ֑י נְאֻ֖ם יְהֹוָֽה׃

אֲרֵי לָא מַחְשְׁבָתַי מַחְשָׁבָתְכוֹן וְלָא אוֹרְחָתְכוֹן תַּקָנָן כְּאוֹרְחַת טוּבִי אֲמַר יְיָ:

רש״יכִּ֣י לֹ֤א מַחְשְׁבוֹתַי֙ מַחְשְׁב֣וֹתֵיכֶ֔ם. אֵין שֶׁלִּי וְשֶׁלָּכֶם שָׁווֹת, לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ, וְיִתְפֹּשׂ אֶת דַּרְכִּי:

(ט) כִּֽי־גָבְה֥וּ שָׁמַ֖יִם מֵאָ֑רֶץ כֵּ֣ן גָּבְה֤וּ דְרָכַי֙ מִדַּרְכֵיכֶ֔ם וּמַחְשְׁבֹתַ֖י מִמַּחְשְׁבֹֽתֵיכֶֽם׃

אֲרֵי כְמָא דְרָמִין שְׁמַיָא מִן אַרְעָא כֵּן תַּקְנָן אוֹרְחָתַי מֵאוּרְחַתְכוֹן וּמַחֲשְׁבָתִי תַּקְנָן מִמַחְשְׁבָתְכוֹן:

רש״יכִּֽי גָבְה֥וּ שָׁמַ֖יִם וגו׳. כְּלוֹמַר, כִּי יֵשׁ הֶבְדֵּל וְחִלּוּק מַעֲלוֹת וְשֶׁבַח בִּדְרָכַי יוֹתֵר מִדַּרְכֵיכֶם וּבְמַחְשְׁבוֹתַי יוֹתֵר מִמַּחְשְׁבוֹתֵיכֶם, כְּגָבוֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ. אַתֶּם נוֹתְנִים לֵב לִמְרוֹד בִּי, וַאֲנִי נוֹתֵן לֵב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם:

(י) כִּ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר יֵרֵד֩ הַגֶּ֨שֶׁם וְהַשֶּׁ֜לֶג מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וְשָׁ֙מָּה֙ לֹ֣א יָשׁ֔וּב כִּ֚י אִם־הִרְוָ֣ה אֶת־הָאָ֔רֶץ וְהוֹלִידָ֖הּ וְהִצְמִיחָ֑הּ וְנָ֤תַן זֶ֙רַע֙ לַזֹּרֵ֔עַ וְלֶ֖חֶם לָאֹכֵֽל׃

אֲרֵי כְּמָא דְנָחֵית מִטְרָא וְתַלְגָא מִן שְׁמַיָא וּלְתַמָן לָא אֶפְשַׁר לֵיהּ דִיתוּב אֱלָהֵין מְרַוֵי יַת אַרְעָא וּמַרְבֵּי לָהּ וּמוֹעִילָהּ וְיָהַב בַּר זַרְעָא כְּמִסַת לְזָרֵעַ וְלַחְמָא כְּמִסַת לְמֵיכָל:

רש״יכִּ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר יֵרֵד֩ הַגֶּ֨שֶׁם וְהַשֶּׁ֜לֶג. וְלֹא יָשׁוּב רֵיקָם, אַךְ יֵיטִיב לָעוֹלָם:

כתובים תהילים ע״ז: ו׳-י׳

עז (ו) חִשַּׁ֣בְתִּי יָמִ֣ים מִקֶּ֑דֶם שְׁ֝נ֗וֹת עוֹלָמִֽים׃

מְנִיתִי יוֹמִין טָבִין דְמִן לְקָדְמִין שְׁנַיָא טָבַיָא דְמִן עַלְמִין:

רש״יחִשַּׁ֣בְתִּי יָמִ֣ים מִקֶּ֑דֶם. לִזְכֹּר הַחֲסָדִים שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ:

(ז) אֶ֥זְכְּרָ֥ה נְגִינָתִ֗י בַּ֫לָּ֥יְלָה עִם־לְבָבִ֥י אָשִׂ֑יחָה וַיְחַפֵּ֥שׂ רוּחִֽי׃

אֶדְכַּר תּוּשְׁבַּחְתִּי בְּלֵילְיָא עִם הִרְהוּרֵי לִבְּבִי אֲמַלֵל וְיִבְלַשׁ נִסַיָא מַנְדַע דְרוּחִי:

רש״יאֶ֥זְכְּרָ֥ה נְגִינָתִ֗י בַּ֫לָּ֥יְלָה. בִּימֵי הַגָּלוּת הַזֶּה הַדּוֹמֶה לַלַּיְלָה אֲנִי זוֹכֵר אֶת נְגִינוֹתַי שֶׁהָיִיתִי מְנַגֵּן בִּימֵי קֶדֶם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:
עִם לְבָבִ֥י אָשִׂ֑יחָה. אֲנִי מְחַשֵּׁב וְרוּחִי מְחַפֵּשׂ (פסיקתא רבתי יז), מַה הִיא כֵּן מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַאֲנִי תָּמֵהַּ: הַלְּעוֹלָמִים יִזְנַח?

(ח) הַ֭לְעוֹלָמִים יִזְנַ֥ח ׀ אֲדֹנָ֑י וְלֹא־יֹסִ֖יף לִרְצ֣וֹת עֽוֹד׃

הַאֶפְשַׁר דִי לְעַלְמִין יִרְחַק יְיָ וְלָא יוֹסִיף לְאִתְרָעַיָא תוּב:

(ט) הֶאָפֵ֣ס לָנֶ֣צַח חַסְדּ֑וֹ גָּ֥מַר אֹ֝֗מֶר לְדֹ֣ר וָדֹֽר׃

הַאֶפְשַׁר דִי פְסַק לְעַלְמִין טוּבֵיהּ שְׁלִים פִּתְגַם דְבִישׁ עַל כָּל דָר וְדָר:

רש״יהֶאָפֵ֣ס. שֶׁמָּא כָּלָה חַסְדּוֹ?
גָּ֥מַר אֹ֝֗מֶר. גְּזֵרַת עוֹלָם שֶׁלֹּא יָשׁוּב מֵחֲרוֹנוֹ עוֹד?

(י) הֲשָׁכַ֣ח חַנּ֣וֹת אֵ֑ל אִם־קָפַ֥ץ בְּ֝אַ֗ף רַחֲמָ֥יו סֶֽלָה׃

הַאֶפְשַׁר דְאִתְנְשֵׁי לְחַיָסָא אֱלָהָא אִין סְלִיק בְּרוּגְזֵי מִן לְמִכְמַר רַחֲמוֹי לְעָלְמִין:

רש״יהֲשָׁכַ֣ח חַנּ֣וֹת. לִהְיוֹת חוֹנֵן, חַנּוֹת כְּמוֹ ״עֲשׂוֹת״ (בראשית ב: ד) ״רְאוֹת״ (שמות י: כח), לָשׁוֹן אַחֵר: חַנּוֹת חֲנִינוֹת:
אִם קָפַ֥ץ בְּ֝אַ֗ף רַחֲמָ֥יו סֶֽלָה. לְשׁוֹן ״לֹא תִקְפֹּץ יָדְךָ״ (דברים טו: ז), כְּלוֹמַר אִם סָגַר הָרַחֲמִים לְעוֹלָם בִּשְׁבִיל הַחֵמָה:

משנה משנה נדרים א׳

א. כָּל כִּנּוּיֵי נְדָרִים כִּנְדָרִים, וַחֲרָמִים כַּחֲרָמִים, וּשְׁבוּעוֹת כִּשְׁבוּעוֹת, וּנְזִירוּת כִּנְזִירוּת. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, מֻדָּרְנִי מִמְּךָ, מֻפְרָשְׁנִי מִמְּךָ, מְרֻחָקְנִי מִמְּךָ, שֶׁאֵינִי אוֹכֵל לָךְ, שֶׁאֵינִי טוֹעֵם לָךְ, אָסוּר. מְנֻדֶּה אֲנִי לָךְ, רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה חוֹכֵךְ בָּזֶה לְהַחֲמִיר. כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים, נָדַר בְּנָזִיר, וּבְקָרְבָּן, וּבִשְׁבוּעָה. כְּנִדְרֵי כְשֵׁרִים, לֹא אָמַר כְּלוּם. כְּנִדְבוֹתָם, נָדַר בְּנָזִיר וּבְקָרְבָּן:

ברטנורהכָּל כִּנּוּיֵי נְדָרִים כִּנְדָרִים. בַּגְּמָרָא מוֹקְמִינַן דְּרֵישָׁא דְּמַתְנִיתִין חַסּוֹרֵי מִחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי, כָּל יְדוֹת נְדָרִים כִּנְדָרִים, כָּל כִּנּוּיֵי נְדָרִים כִּנְדָרִים. אֵלּוּ הֵן יְדוֹת נְדָרִים, הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ מֻדָּר אֲנִי מִמְּךָ מֻפְרָשׁ אֲנִי מִמְּךָ וְכוּ'. אֵלּוּ הֵן כִּנּוּיֵי נְדָרִים, קוֹנָם, קוֹנָח, קוֹנָס וְכוּ'. יְדוֹת נְדָרִים, כְּמוֹ בֵּית יָד שֶׁל כְּלִי שֶׁאוֹחֲזִין אוֹתוֹ בּוֹ, כָּךְ יְדוֹת נְדָרִים שֶׁבָּהֶם הַנְּדָרִים נֶאֱחָזִים. כִּנּוּיֵי נְדָרִים, כְּמוֹ הַמְכַנֶּה שֵׁם לַחֲבֵרוֹ [בָּבָא מְצִיעָא נח:] שֶׁאֵינוֹ עִקָּרוֹ שֶׁל שֵׁם:
מֻדָּרְנִי מִמְּךָ. אִם אָמַר אֶחָד מִלְּשׁוֹנוֹת הַלָּלוּ, מֻדָּר אֲנִי מִמְּךָ שֶׁאֵינִי אוֹכֵל לְךָ וְשֶׁאֵינִי טוֹעֵם לְךָ, אוֹ מֻפְרָשׁ אֲנִי מִמְּךָ שֶׁאֵינִי אוֹכֵל לְךָ וְשֶׁאֵינִי טוֹעֵם לְךָ, אוֹ מְרֻחָק אֲנִי מִמְּךָ שֶׁאֵינִי אוֹכֵל לְךָ וְאֵינִי טוֹעֵם לְךָ, הוּא יְדוֹת נְדָרִים וְאָסוּר לֶאֱכֹל וְלִטְעֹם עִמּוֹ. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ מֻדָּר אֲנִי מִמְּךָ בִּלְבַד, אֵין בְּמַשְׁמָעוּת דְּבָרָיו אֶלָּא שֶׁלֹּא יְדַבֵּר עִמּוֹ. וּמֻפְרָשׁ אֲנִי מִמְּךָ בִּלְבַד, מַשְׁמַע שֶׁלֹּא יִשָּׂא וְיִתֵּן עִמּוֹ. וּמְרֻחָק אֲנִי מִמְּךָ בִּלְבַד, מַשְׁמַע שֶׁלֹּא יֵשֵׁב בְּאַרְבַּע אַמּוֹתָיו. וְאֵינוֹ אָסוּר לֶאֱכֹל עִמּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן פֵּרֵשׁ וְאָמַר עִם כָּל אֶחָד מִלְּשׁוֹנוֹת הַלָּלוּ, שֶׁאֵינִי אוֹכֵל לְךָ וְשֶׁאֵינִי טוֹעֵם לְךָ:
רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה חוֹכֵךְ וְכוּ'. כְּלוֹמַר מְחַכֵּךְ שְׂפָתָיו זוֹ בָזוֹ וְלֹא רָצָה לֶאֱסֹר בְּפֵרוּשׁ, אֲבָל הָיָה נִרְאֶה מִדַּעְתּוֹ שֶׁהָיָה אוֹסֵר:
כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים נָדַר בְּנָזִיר וּבְקָרְבָּן וּבִשְׁבוּעָה. אִם אָמַר הֲרֵי עָלַי כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים, שֶׁנִּדְרֵיהֶם נָזִיר וְקָרְבָּן [וּ]שְׁבוּעָה, אִם אֹכַל כִּכָּר זוֹ, וְעָבַר וַאֲכָלָהּ, חַיָּב לִהְיוֹת נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם וּלְהָבִיא קָרְבַּן עוֹלָה וְחַיָּב מַלְקוֹת כְּעוֹבֵר עַל שְׁבוּעַת בִּטּוּי, שֶׁהֲרֵי הִזְכִּיר בְּנִדְרוֹ נָזִיר וְקָרְבָּן וּשְׁבוּעָה. וּמַה שֶּׁאָמַר כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים, לְפִי שֶׁהָרְשָׁעִים הֵם שֶׁנּוֹדְרִים וְנִשְׁבָּעִים, לֹא הַכְּשֵׁרִים, שֶׁהַכְּשֵׁרִים יְרֵאִים שֶׁלֹּא לַעֲבֹר עַל בַּל תְּאַחֵר וְנִזְהָרִים שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא שְׁבוּעָה מִפִּיהֶם, וּלְפִיכָךְ כְּנִדְרֵי כְּשֵׁרִים לֹא אָמַר כְּלוּם:
כְּנִדְבוֹתָם נָדַר בְּנָזִיר וּבְקָרְבָּן. אִם אָמַר כְּנִדְבוֹת כְּשֵׁרִים הֲרֵינִי נָזִיר וַהֲרֵי זֶה קָרְבָּן אִם אֹכַל כִּכָּר זוֹ, וַאֲכָלָהּ, חַיָּב בְּנָזִיר וּבְקָרְבָּן, שֶׁהַכְּשֵׁרִים פְּעָמִים נוֹדְרִים בְּנָזִיר לְאַפְרוֹשֵׁי מֵאִסּוּר. וּמִתְנַדְּבִים בְּקָרְבָּן שֶׁמְּבִיאִים קָרְבָּנָם לְפֶתַח הָעֲזָרָה וּמַקְדִּישִׁין אוֹתָהּ שָׁם כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹאוּ בָהּ לִידֵי מִכְשׁוֹל. וּנְדָבָה הִיא כְּשֶׁיֹּאמַר הֲרֵי זוֹ. וְנֶדֶר, הֲרֵי עָלַי. לְפִיכָךְ הַכְּשֵׁרִים מִתְנַדְּבִים אֲבָל אֵינָם נוֹדְרִים, כִּי הֵיכִי דְלָא לֵיתוּ לִידֵי תַקָּלָה:

עיקר תוספות יום טוב(א) וַחֲרָמִים כוּ'. מִשּׁוּם דְּנֶדֶר וּשְׁבוּעָה גַּבֵּי הֲדָדֵי כָּתוּב כָּל נֶדֶר וְכָל שְׁבוּעַת כוּ', תָּנֵי לְהוּ לִשְׁבוּעוֹת נַמִּי הָכָא (מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּרֵישׁ נָזִיר), וְאַיְדֵי תָנֵי נַמִּי לְאִידָךְ כֻּלְּהוּ. וּנְדָרִים דְּמִתְּסַר חֶפְצָא עֲלֵיהּ דְּאוֹמֵר קוֹנָם כִּכָּר זֶה עָלַי, שֶׁעוֹשֶׂה הַכִּכָּר הֶקְדֵּשׁ עָלָיו, וְגַבֵּי חֳרָמִים נַמִּי אָסַר חֶפְצָא עֲלֵיהּ, תָּנֵי לְהוּ גַּבֵּי הֲדָדֵי. מַה שֶּׁאֵין כֵּן שְׁבוּעָה דְּקָאָסַר נַפְשֵׁיהּ מֵחֶפְצָא כוּ'. תּוֹסָפוֹת:
(ב) וְטַעֲמָא בַּגְּמָרָא דְּיָדַיִם שֶׁאֵינָן מוֹכִיחוֹת לֹא הָוֵי יָדַיִם כוּ'. וְאִם תֹּאמַר אִם כֵּן אַמַּאי אִקְּרֵי יָד, כָּתַב הָרַ"ן מִשּׁוּם דְּלֹא מַסִּיק דִּבּוּרֵיהּ לְמֵימַר כְּקָרְבָּן. אִי נַמִּי דְּלֹא אָמַר אָסוּר בְּהֶדְיָא. הָרַ"ן:
(ג) שֶׁאֵינִי אוֹכֵל. וְלֹא דָמִי לְשֶׁאֵינִי יָשֵׁן שֶׁאֵינִי מְדַבֵּר דְּרֵישׁ פֶּרֶק דִּלְקַמָּן דִּתְנַן דְּמֻתָּר מִדְּאוֹרַיְתָא דַּהֲוֵי דָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, דְּהָתָם אֵין בּוֹ מַמָּשׁ לֹא בְדִבּוּר וְלֹא בְּשֵׁנָה, אֲבָל הָכָא מִכָּל מָקוֹם בַּמַּאֲכָל שֶׁהוּא מַזְכִּיר יֵשׁ בּוֹ מַמָּשׁ וְהוּא קוֹנָם הַמַּאֲכָל עַצְמוֹ עִנְיָן זֶה שֶׁאֵינִי אוֹכֵל. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ד) לָךְ. פֵּרוּשׁ מִשֶּׁלְּךָ. כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י לְמִי אַתָּה שֶׁל מִי אַתָּה:
(ה) מְנֻדֶּה כוּ'. לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם מִי שֶׁיֹּאמַר מְנֻדֶּה כוּ'‏ שֶׁאֵינִי אוֹכֵל לָךְ כוּ'. אֲבָל הַתּוֹסָפוֹת כָּתְבוּ דְהָכָא אֵין צָרִיךְ לְסַיֵּם שֶׁאֵינִי אוֹכֵל, דְּאֵין לְסַפְּקוֹ בְּהַרְחָקַת אַרְבַּע אַמּוֹת, דְּאֵין לְפָרְשׁוֹ בִּלְשׁוֹן נִדּוּי לְפִי שֶׁאֵין אָדָם רָגִיל לְהַזְכִּיר נִדּוּי לְעַצְמוֹ כוּ', וְאִם כֵּן וַדַּאי לְשׁוֹן נֶדֶר הוּא לְשׁוֹן נָע וָנָד וּמְרֻחָק מֵהֲנָאָתוֹ:
(ו) לְהַחֲמִיר. פֵּרוּשׁ לֶאֱכֹל בְּאַרְבַּע אַמּוֹתָיו. הָרַאֲבַ"ד. מַשְׁמַע אֲבָל לֹא לְעִנְיַן לֶאֱכֹל מִשֶּׁלּוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ז) וְכֵן פֵּרֵשׁ לְקַמָּן בִּנְדָבוֹת אִם אָמַר כְּנִדְבוֹת כְּשֵׁרִים הֲרֵינִי נָזִיר וַהֲרֵי זֶה קָרְבָּן, וּלְפִי זֶה רֵישָׁא פְּשִׁיטָא וְעִקָּרָהּ מִשּׁוּם סֵיפָא דִכְשֵׁרִים. אֲבָל בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ בְּאוֹמֵר כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים הֲרֵינִי עָלַי וְהֵימֶנּוּ, כְּלוֹמַר אִם אָמַר כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים הֲרֵינִי וְהָיָה נָזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו. וְכָתַב הָרַ"ן וְלֹא אִצְטְרִיךְ אֶלָּא מִשּׁוּם סֵיפָא כוּ', דִּכְשֶׁאוֹמֵר כְּנִדְרֵי כְּשֵׁרִים בִּטֵּל לֵיהּ, אֲבָל כְּשֶׁאוֹמֵר הֲרֵינִי, אֲפִלּוּ דְּלֹא אָמַר כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים מַהֲנֵי כְדִתְנַן בְּרֵישׁ נָזִיר בְּאוֹמֵר אֱהֵא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ח) פֵּרוּשׁ שֶׁהַנֶּדֶר הוּא הֲרֵי עָלַי כִּדְמַסִּיק, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן אֲפִלּוּ כְשֶׁהִיא בְּפֶתַח הָעֲזָרָה אֵין נוֹדְרִין דְּהָא אִיכָּא חֲשָׁשָׁא שֶׁמָּא תָמוּת וְהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּת וְאָתֵי לִידֵי תַּקָּלָה בְּבַל תְּאַחֵר. תּוֹסָפוֹת:
(ט) וְהָא דִכְתִיב נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ (תְּהִלִּים קיט), הַהִיא לְזָרוֹזֵי נַפְשֵׁיהּ בְּעָלְמָא שֶׁכְּבָר הֵם מְחֻיָּבִים לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה אוֹ שֶׁלֹּא לַעֲבֹר עַל לֹא תַעֲשֶׂה, שָׁרֵי לֵיהּ לְמִנְדַר, וְעַל זֶה שָׁנוּ חֲכָמִים (אָבוֹת פ"ג מי"ג) נְדָרִים סְיָג לִפְרִישׁוּת. הָרַמְבַּ"ם וְהָרֹא"שׁ:
(י) נָדַר. בַּגְּמָרָא וְהָא אָמַרְתְּ אֵין נוֹדְרִין. תָּנֵי נָדַב. וּמַה שֶּׁכָּתַב הָרַ"ב נוֹדְרִין בְּנָזִיר, בְּדַוְקָא נָקַט, לְפִי שֶׁלֹּא שַׁיָּךְ בִּנְזִירוּת אֶלָּא נֶדֶר. וּפֵרֵשׁ הָרַ"ן דְּנֶדֶר פֵּרוּשׁוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בָּא לְגַמְרֵי בְּנִדְבַת הַלֵּב. וּנְדָבָה מַה שֶּׁאָדָם נוֹדֵר יוֹתֵר בְּנִדְבַת נַפְשׁוֹ וְשֶׁמַּעֲשָׂיו יוֹתֵר רְצוּיִים. וּמִשּׁוּם הָכִי אָמְרִינַן דְּנֶדֶר הוּא הֲרֵי עָלַי, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִתְנַדֵּב לְגַמְרֵי כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִפְרִישׁוֹ עַכְשָׁיו, וּנְדָבָה הִיא בְּאוֹמֵר הֲרֵי זוֹ, לְפִי שֶׁהוּא מִתְנַדֵּב וְנִדְרוֹ יוֹתֵר רָצוּי. וּלְפִי זֶה בְּנָזִיר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַנֶּדֶר שֶׁל נְזִירוּת אֶלָּא בִּלְשׁוֹן נֶדֶר, מִי שֶׁכַּוָּנָתוֹ רְצוּיָה יוֹתֵר קָרוּי נְזִירוּתוֹ נְדָבָה וּמִי שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ רְצוּיָה כָּל כָּךְ קָרוּי נֶדֶר, וְשֶׁל הַכְּשֵׁרִים נִקְרָא נְדָבָה כִּי אֵין בִּנְזִירוּתָם שׁוּם נִדְנוּד עֲבֵרָה:

ב. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, קוֹנָם קוֹנָח, קוֹנָס, הֲרֵי אֵלּוּ כִנּוּיִין לְקָרְבָּן. חֵרֶק חֵרֶךְ, חֵרֵף, הֲרֵי אֵלּוּ כִנּוּיִין לְחֵרֶם. נָזִיק נָזִיחַ, פָּזִיחַ, הֲרֵי אֵלּוּ כִנּוּיִין לִנְזִירוּת. שְׁבוּתָה, שְׁקוּקָה, נָדַר בְּמוֹתָא, הֲרֵי אֵלּוּ כִנּוּיִין לִשְׁבוּעָה:

ברטנורהקוֹנָם קוֹנָח קוֹנָס הֲרֵי אֵלּוּ כִנּוּיִין לְקָרְבָּן. לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גּוֹיִם הֵם, וְיֵשׁ מֵהֶם מִי שֶׁקּוֹרֵא לְקָרְבָּן כָּךְ וְיֵשׁ מִי שֶׁקּוֹרֵא כָּךְ, וּבְכָל לָשׁוֹן שֶׁיֹּאמַר מֵאֵלּוּ הוּא מַתְפִּיס בְּקָרְבָּן:
נָדַר בְּמוֹתָא. כְּלוֹמַר נִשְׁבַּע בְּמוֹתָא, וְהוּא כִנּוּי שֶׁל מוֹמְתָא, שֶׁהִיא שְׁבוּעָה בִּלְשׁוֹן תַּרְגּוּם:

עיקר תוספות יום טוב(יא) קוֹנָם. שֶׁאָמַר קוֹנָם כִּכָּר זֶה עָלַי. רַשִׁ"י:
(יב) וְהוּא הַדִּין לְכָל לָשׁוֹן הַנּוֹדֵר אָדָם מִחַיַּב, וְהָא דְקָא תָנֵי הָנֵי לְשׁוֹנוֹת, מִשּׁוּם דִּבְהָנֵי בְּקִיאִין. רַשִׁ"י. וְהָרַ"ן כָּתַב דִּרְבוּתָא אַשְׁמְעִינַן דְּלֹא מִבַּעְיָא בִּלְשׁוֹנוֹת לַעַז שֶׁהֵם לְשׁוֹנוֹת גְּמוּרִים שֶׁהַנּוֹדֵר בָּהֶן נִדְרוֹ נֶדֶר, אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹנוֹת שֶׁאֵינָם גְּמוּרִים, שֶׁהֲרֵי לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הוּא אֶלָּא שֶׁנִּשְׁתַּבֵּשׁ, וְסָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמִינָא שֶׁלֹּא יְהֵא נֶדֶר כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ לָשׁוֹן גָּמוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, קָא מַשְׁמַע לָן:
(יג) לְקָרְבָּן. לְהַתְפִּיס בְּקֳָרְבָּן, דְּאַכִּנּוּיִים דְּרֵישָׁא קָאֵי לְפָרוֹשֵׁי. הָרֹא"שׁ:
(יד) חֵרֶק. הָאוֹמֵר כִּכָּר זֶה עָלַי חֵרֶק. רַשִׁ"י:
(טו) נָזִיק. שֶׁאוֹמֵר הֲרֵינִי נָזִיק אִם אֹכַל כִּכָּר זֶה, וּשְׁבוּתָה שֶׁלֹּא אֹכַל. רַשִׁ"י:
(טז) בְּמוֹתָא. גִּרְסַת הָרַמְבַּ"ם בְּמוֹהָא, וּמְפָרֵשׁ נַמִּי שֶׁהוּא כִנּוּי בִּלְשׁוֹן תַּרְגּוּם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ג. הָאוֹמֵר לֹא חֻלִּין לֹא אֹכַל לָךְ, לֹא כָשֵׁר, וְלֹא דְכֵי, טָהוֹר, וְטָמֵא, נוֹתָר, וּפִגּוּל, אָסוּר. כְּאִמְּרָא, כַּדִּירִין, כָּעֵצִים, כָּאִשִּׁים, כַּמִּזְבֵּחַ, כַּהֵיכָל, כִּירוּשָׁלָיִם, נָדַר בְּאֶחָד מִכָּל מְשַׁמְּשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר קָרְבָּן, הֲרֵי זֶה נָדַר בְּקָרְבָּן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָאוֹמֵר יְרוּשָׁלַיִם, לֹא אָמַר כְּלוּם:

ברטנורהלַחֻלִּין שֶׁאֹכַל לָךְ. הַלָּמֶ"ד נְקֻדָּה פַתַּח, וּמַשְׁמַע לֹא חֻלִּין יִהְיֶה מַה שֶּׁאֹכַל לָךְ אֶלָּא קֹדֶשׁ:
לֹא כָשֵׁר. יִהְיֶה, אֶלָּא פָּסוּל. וְהַיְנוּ קָדָשִׁים דְּשַׁיָּךְ בְּהוּ כַּשְׁרוּת וּפַסְלוּת:
וְלֹא דְכֵי. לֹא מֻתָּר. כְּמוֹ אֵיל קַמְצָא דָכָן, בַּעֲבוֹדָה זָרָה [דַּף לז]. וְאַף עַל גַּב דִּלְשׁוֹן מֻתָּר וְאָסוּר שַׁיָּךְ נַמִּי גַבֵּי נְבֵלָה וּטְרֵפָה, וַאֲנַן קָיְמָא לָן שֶׁאֵין מַתְפִּיסִין אֶלָּא בְּדָבָר הַנִּדָּר וְהַנִּדָּב, הוֹאִיל וְיֵשׁ בְּמַשְׁמָעוּת מֻתָּר גַּם בְּקָדָשִׁים, הָא תְנַן סְתַם נְדָרִים לְהַחְמִיר, דְּכֵיוָן דְּדַעְתּוֹ לְהַתְפִּיסוֹ בְּנֶדֶר אָמְרִינַן עַל דָּבָר הַנִּדָּר נִתְכַּוֵּן:
טָהוֹר. אִם אָמַר לֹא טָהוֹר מַה שֶּׁאֹכַל לָךְ:
טָמֵא נוֹתָר פִּגּוּל. אִם אָמַר טָמֵא מַה שֶּׁאֹכַל לָךְ, וְכֵן כֻּלָּם: אָסוּר. שֶׁכָּל אֵלּוּ דְּבָרִים הַנּוֹהֲגִים בַּקָּדָשִׁים הֵם:
כְּאִימְּרָא. כַּשֶּׂה שֶׁל קָרְבָּן:
כַּדִּירִים. כְּלִשְׁכַּת הָעֵצִים אוֹ כְלִשְׁכַּת הַטְּלָאִים:
כָּעֵצִים. כְּגִזְרֵי עֵצִים שֶׁל מַעֲרָכָה:
כָּאִשִּׁים. כַּקָּרְבָּנוֹת שֶׁעַל הָאֵשׁ:
כַּמִּזְבֵּחַ. כַּקָּרְבָּנוֹת שֶׁעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ:
כַּהֵיכָל. כַּקָּרְבָּנוֹת שֶׁבַּהֵיכָל:
כִּירוּשָׁלָיִם. כַּקָּרְבָּנוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם. פֵּרוּשׁ אַחֵר, כְּחוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם, דְּקָסָבַר שֶׁחוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה קָא אָתוּ:
בְּאֶחָד מִכָּל מְשַׁמְּשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ. כְּגוֹן מִזְלָגוֹת מִזְרָקוֹת וּמַחְתּוֹת. אִם אָמַר כַּמִּזְלָגוֹת שֶׁאֹכַל לָךְ, אוֹ כַמִּזְרָקוֹת שֶׁאֹכַל לָךְ, וְכֵן כֻּלָּם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר קָרְבָּן, הֲרֵי זֶה כְנוֹדֵר בְּקָרְבָּן:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הָאוֹמֵר יְרוּשָׁלַיִם. בְּלֹא כָּ"ף, לֹא אָמַר כְּלוּם. וְתַנָּא קַמָּא פָּלֵיג עֲלֵיהּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

עיקר תוספות יום טוב(יז) לֹא חֻלִּין לֹא כוּ'. הָכִי גָרַס הָרַמְבַּ"ם. וּמְפָרֵשׁ שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֹכַל לְךָ לֹא יִהְיֶה חֻלִּין, וַהֲוָה כְּאִלּוּ אָמַר כָּל שֶׁאֹכַל לְךָ יִהְיֶה קָרְבָּן. אֲבָל גִּרְסַת הָרַ"ב לַחֻלִּין שֶׁאֹכַל. וְכָתַב הָרֹא"שׁ שֶׁכֵּן מַשְׁמַע בַּגְּמָרָא כוּ', וְגַם מַתְנִיתִין מוּכַחַת דְּכָל הָנֵי דְּמַתְנִיתִין אַשֶּׁאֲנִי אוֹכֵל דְּרֵישָׁא קָיְמָא. עַד כָּאן:
(יח) לֹא חֻלִּין. טַעֲמָא מִשּׁוּם דְּמִכְּלַל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן כוּ'. וְאִם כֵּן לֵית הִלְכְתָא כְּוָתֵיהּ. וְאֶפְשָׁר דְּמַתְנִיתִין לָאו מִשּׁוּם דְּמִכְּלַל כוּ'‏ אֶלָּא דְכֵיוָן שֶׁאוֹמֵר לַחֻלִּין שֶׁמַּשְׁמָעוֹ לֹא חֻלִּין מִמֵּילָא מַשְׁמַע דְּקָרְבָּן יְהֵא, דְּהָאוֹמֵר דָּבָר זֶה אֵינוֹ מֻתָּר מַשְׁמַע שֶׁהוּא אָסוּר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יט) וְטָמֵא כוּ'. וּבְהָנֵי לֹא שַׁיָּךְ לָמֶ"ד פְּתוּחָה בִּתְחִלָּתָן, דְּאַדְּרַבָּה אִי אָמַר לְהוּ בְּלָמֶ"ד אִיכָּא לְמֵימַר דִּלְהֶתֵּרָא קָא מְכַוֵּן. וּבְהָנֵי נַמִּי אַף עַל גַּב דְּלֹא אֲמַר בְּהוּ כָּ"ף הַדִּמְיוֹן מִתַּסְרֵי, שֶׁכֵּיוָן שֶׁשְּׁמוֹ מוֹרֶה אִסּוּר, בְּלֹא כָּ"ף נַמִּי מִתְּסַר לְכֻלֵּי עָלְמָא. הָרַ"ן:
(כ) נוֹתָר כוּ'. אַף עַל גַּב דַּהֲווּ דָּבָר הָאָסוּר, דְּמַתְפִּיס בְּעִקַּר קְדֻשַּׁת הַקָּרְבָּן שֶׁנַּעֲשָׂה נוֹתָר וּפִגּוּל. גְּמָרָא:
(כא) אָסוּר. לְפִי שֶׁהִתְחִיל בְּכָ"ף הִפְסִיק בְּאִסּוּרָא. הָרֹא"שׁ:
(כג) דִּסְתַם נְדָרִים לְהַחְמִיר, וְעוֹד דְּמַשְׁמַע דְּמִשֶּׂה הַיָּדוּעַ קָאָמַר. הָרַ"ן:
(כב) כְּאִימְּרָא. בְּכָ"ף. דְּהָנֵי כֻּלְּהוּ אֵין שְׁמָן מוֹרֶה עַל שֵׁם אִסּוּר. אִי נַמִּי, בְּלֹא כָּ"ף מַשְׁמַע דְּנִשְׁבַּע בְּחַיֵּי אִימְּרָא, וְכֵן אַשַּׁאֲרָא. הָרַ"ן. וְקַשְׁיָא עֵצִים. וְעַיֵּן אוֹת כ"ח:
(כד) שֶׁנִּקְרָאִים אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ. תּוֹסָפוֹת:
(כה) בְּקָרְבָּן. מִשּׁוּם דִּסְתַם נוֹדֵר בְּקָרְבָּן הוּא מַתְפִּיס. הָרֹא"שׁ:

ד. הָאוֹמֵר, קָרְבָּן, עוֹלָה, מִנְחָה, חַטָּאת, תּוֹדָה, שְׁלָמִים שֶׁאֵינִי אוֹכֵל לָךְ, אָסוּר. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. הַקָּרְבָּן, כְּקָרְבָּן, קָרְבָּן שֶׁאֹכַל לָךְ, אָסוּר. לְקָרְבָּן לֹא אֹכַל לָךְ, רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, קוֹנָם פִּי הַמְדַבֵּר עִמָּךְ, יָדִי עוֹשָׂה עִמָּךְ, רַגְלִי מְהַלֶּכֶת עִמָּךְ, אָסוּר:

ברטנורההָאוֹמֵר קָרְבָּן עוֹלָה מִנְחָה חַטָּאת תּוֹדָה וּשְׁלָמִים. כָּל הָנֵי, קָרְבְּנוֹת חוֹבָה הֵם, וְתוֹדָה נַמִּי דָמְיָא לְחוֹבָה, דְּאַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת. וְסָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמִינָא דְּאֵין זֶה נוֹדֵר בְּדָבָר הַנָּדוּר:
וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. מִשּׁוּם דַּאֲמָרָן בְּלֹא כָּ"ף דָּמֵי לְנִשְׁבָּע בְּחַיֵּי הַקָּרְבָּן וּבְחַיֵּי הָעוֹלָה וְאֵין כָּאן לֹא נֶדֶר וְלֹא שְׁבוּעָה. וְרֵישָׁא אַשְׁמוֹעִינַן דְּפָלֵיג תָּנָא קַמָּא עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה אֲפִלּוּ בִּירוּשָׁלַיִם אִם הִזְכִּירָהּ בְּלֹא כָּ"ף וְאָמַר דַּהֲוֵי נֶדֶר. וְסֵיפָא אַשְׁמוֹעִינַן דְּפָלֵיג רַבִּי יְהוּדָה עֲלֵיהּ דְּתַנָּא קַמָּא אֲפִלּוּ בְּקָרְבָּן עוֹלָה וּמִנְחָה וְכוּ'‏ כְּשֶׁהִזְכִּירָן בְּלֹא כָּ"ף דְּלֹא הָוֵי נֶדֶר:
קָרְבָּן הַקָּרְבָּן כְּקָרְבָּן שֶׁאֹכַל לָךְ אָסוּר. אַף עַל גַּב דְּכָל הָנֵי שָׁמְעִינַן לְהוּ כְבָר, הַקָּרְבָּן אִצְטְרִיכָא לֵיהּ, דְּסָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמִינָא בְּחַיֵּי הַקָּרְבָּן קָאָמַר. וְהָא דִּתְנַן לְקַמָּן בְּפֶרֶק ב'‏ הַקָּרְבָּן שֶׁאֹכַל לָךְ מֻתָּר, הָתָם הָא קָרְבָּן קָאָמַר, דְּמַשְׁמַע חַיֵּי קָרְבָּן:
לְקָרְבָּן לֹא אֹכַל לָךְ רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. דְּנַעֲשָׂה כְאוֹמֵר לְקָרְבָּן יְהֵא לְפִיכָךְ לֹא אֹכַל לָךְ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:
קוֹנָם פִּי מְדַבֵּר עִמָּךְ. וְאַף עַל גַּב דְּאֵין נְדָרִים חָלִים עַל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, וְדִבּוּר אֵין בּוֹ מַמָּשׁ, מִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁאָמַר קוֹנָם פִּי מְדַבֵּר עִמָּךְ אָסַר הַפֶּה מִלְּדַבֵּר, וְהַפֶּה דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ הוּא. וְכֵן יֵאָסְרוּ יָדַי לְמַעֲשֵׂיהֶם, וְרַגְלַי לְהִלּוּכָן, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

עיקר תוספות יום טוב(כו) דְּעוֹלָה וּמִנְחָה מַשְׁכַּחַת לַהּ בִּתְמִידִין וּבְמוּסָפִים. וּשְׁלָמִים מַשְׁכַּחַת לְהוּ שַׁלְמֵי צִבּוּר דְּבִכּוּרִים, אִי נַמִּי שַׁלְמֵי נָזִיר:
(כז) כְּלוֹמַר קָא מַשְׁמַע לָן דַּהֲוֵי דָבָר הַנָּדוּר. וְטַעֲמָא פֵּרֵשׁ רֵישׁ פֶּרֶק ב', וּמִסְתַּבֵּר לְפָרֵשׁ קָרְבַּן עוֹלָה כוּ'‏ דְּקָרְבָּן לָאו מִלְּתָא בְאַנְפֵּי נַפְשֵׁיהּ הוּא דְּבֵיהּ לֹא שַׁיָּךְ חוֹבָה כוּ'. וְאִיכָּא לְמֵידַק עוֹלָה וּדְדָמֵי לֵיהּ לָמָּה אִצְטְרִיךְ, הָא מִשְׁתַּמְעִי לִתְרֵי אַנְפֵּי וְאָזְלִינַן לְחֻמְרָא, וְיֵשׁ לוֹמַר דְּסָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמִינָא דְּמִשּׁוּם הָכִי פֵּרֵט לְאֵלּוּ, לְהַתְפִּיס בְּמִילֵי דְחוֹבָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כח) וְאִיכָּא לְמֵידַק מִנְחָה שֶׁאֵינָהּ בָּאָה מִבַּעֲלֵי חַיִּים מַאי נִשְׁבַּע בְּחַיָּיו שַׁיָּךְ בֵּיהּ. וּמִלְּשׁוֹן הָרֹא"שׁ מַשְׁמַע דְּחַיֵּי דְאָמְרִינַן לָאו חַי מַרְגִּישׁ אָמְרִינַן אֶלָּא כָּל דָּבָר מַמָּשִׁי קוֹרֵא לָהּ חַי בִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם:
(כט) זֶה לְשׁוֹן הַתּוֹסָפוֹת, הָא קָרְבָּן בִּשְׁתֵּי תֵבוֹת בְּחַיֵּי הַקָּרְבָּן קָאָמַר, וְהָכִי מַשְׁמַע הָא הִנֵּה בַּקָּרְבָּן אֲנִי נִשְׁבָּע. וְהַקָּרְבָּן שֶׁאָמַר בְּתֵבָה אַחַת אָסוּר, דְּלֹא שַׁיָּךְ לוֹמַר שֶׁהוּא לְשׁוֹן שְׁבוּעָה כֵּיוָן דְּאָמַר לֵיהּ בְּתֵבָה אַחַת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ל) לֹא כוּ'. וְהוּא הַדִּין דְּאִי אָמַר לְקָרְבָּן שֶׁאֹכַל לָךְ, דְּמַשְׁמַע שַׁפִּיר לְקָרְבָּן יְהֵא מַה שֶּׁאֹכַל לְךָ. הָרַ"ן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(לא) קוֹנָם. רַבִּי יְהוּדָה נַמִּי פָלֵיג בְּהָא כוּ'‏ דְּהוּא הַדִּין בִּלְשׁוֹן קוֹנָם בְּלֹא כָּ"ף דְּמֻתָּר, דְּקוֹנָם פִּי לֹא עָדִיף מִלְּשׁוֹן קָרְבָּן עַצְמוֹ. וְעַיֵּן עוֹד תּוֹסָפוֹת:
(לב) וְזֶה לְשׁוֹן הָרַ"ן, מַשְׁמַע דְּקוֹנָם קָאֵי אַדִּבּוּר, וּמַשְׁמַע נַמִּי דְקָאֵי אַפֶּה, הִלְכָּךְ כֵּיוָן דִּסְתַם נְדָרִים לְהַחְמִיר אָמְרִינַן דְּאַפֶּה קָאֵי. וְכָל זֶה מִדְּאוֹרַיְתָא, אֲבָל מִדְּרַבָּנָן אֲפִלּוּ עַל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ חָל הַנֶּדֶר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

גמרא נדרים ז׳ ב: ד׳-ח׳ ב: א׳

אָמַר רִבִּי חָנִין אָמַר רַב: הַשּׁוֹמֵעַ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם מִפִּי חֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְנַדּוֹתוֹ וְאִם לֹא נִדָּהוּ הוּא עַצְמוֹ יְהֵא בְּנִדּוּי. שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁהַזְכָּרַת הַשֵּׁם מְצוּיָה שָׁם עֲנִיּוּת מְצוּיָה וַעֲנִיּוּת כְּמִיתָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד) כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים. וְתַנְיָא: כָּל מָקוֹם שֶׁנָּתְנוּ חֲכָמִים עֵינֵיהֶם אוֹ מִיתָה אוֹ עֹנִי. אָמַר רִבִּי אַבָּא: הֲוָה קָאֲמִינָא קָמֵיהּ דְּרַב הוּנָא שַׁמְעָהּ לְהַךְ אִתְּתָא דְּאַפְּקָה הַזְכָּרַת הַשֵּׁם לְבַטָּלָה שַׁמְתָּהּ וְשָׁרָא לָהּ לְאַלְתָּר בְּאַפָּה שְׁמַע מִינָהּ תְּלַת שְׁמַע מִינָהּ הַשּׁוֹמֵעַ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם מִפִּי חֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְנַדּוֹתוֹ. וּשְׁמַע מִינָהּ נִדָּהוּ בְּפָנָיו אֵין מַתִּיר לוֹ אֶלָּא בְּפָנָיו. וּשְׁמַע מִינָהּ אֵין בֵּין נִדּוּי לַהֲפָרָה וְלֹא כְלוּם. אָמַר רַב גִּידֵל אָמַר רַב תַּלְמִיד חָכָם מְנַדֶּה לְעַצְמוֹ וּמֵפֵר לְעַצְמוֹ פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין. קָא מַשְׁמַע לָן הֵיכִי דָּמֵי כִּי הָא דְּמָר זוּטְרָא חֲסִידָא כִּי מִיחַיֵּיב בַּר בֵּי רַב שַׁמְתָּא מְשַׁמִּית נַפְשֵׁהּ בְּרֵישָׁא וְהָדָר מְשַׁמִּית בַּר בֵּי רַב וְכִי עָיֵיל שָׁרֵי לְנַפְשֵׁהּ וְהָדַר שָׁרֵי לֵהּ. וְאָמַר רַב גִּידֵל אָמַר רַב: מִנַּיִן שֶׁנִּשְׁבָּעִין לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה. שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קיט) נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּימָה לִשׁמוֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. וַהֲלֹא מֻשְׁבָּע וְעוֹמֵד מֵהַר סִינַי הוּא אֶלָּא הָא קָא מַשְׁמַע לָן דְּשָׁרִי לֵהּ לְאִינִישׁ לִזְרוּזֵי נַפְשֵׁהּ. וְאָמַר רַב גִּדֵיל אָמַר רַב: הָאוֹמֵר אַשְׁכִּים וְאֶשְׁנֶה פֶּרֶק זֶה, אֶשְׁנֶה מַסֶּכְתָּא זוֹ, נֶדֶר גָּדוֹל נָדַר לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וַהֲלֹא מֻשְׁבָּע וְעוֹמֵד הוּא וְאֵין שְׁבוּעָה חָלָה עַל שְׁבוּעָה. מַאי קָמַשְׁמַע לָן דַּאֲפִלּוּ זְרוּזֵי בְּעָלְמָא הַיְנוּ דְּרַב גִּידֵל קָמַיְיתָא הָא קָא מַשְׁמַע לָן כֵּיוָן דְּאִי בָּעֵי פָּטַר נַפְשֵׁהּ בִּקְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית מִשּׁוּם הָכִי חַיִיל שְׁבוּעָה עָלֵיהּ. אָמַר רַב יוֹסֵי: נִדּוּהוּ בַּחֲלוֹם, צָרִיךְ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם לְהַתִּיר לוֹ. וְהוּא דְּתָנוּ הִלְכְתָא, אֲבָל מִתְנוּ וְלֹא תָּנוּ לֹא וְאִי לֵיכָּא דְּתָנוּ הִלְכְתָא אֲפִלּוּ מַתְנוּ וְלֹא תָּנוּ. וְאִי לֵיכָּא לֵיזִיל וְלֵיתִיב אַפָּרָשַׁת דְּרָכִים וְיָהִיב שְׁלָמָא לְבֵי עֲשָׂרָה עַד דִּמְקַלְעִי לֵהּ עֲשָׂרָה דְּגָמְרֵי הִלְכְתָא. אָמַר לֵהּ רַבִינָא לְרַב אָשֵׁי: יָדַע מָאן שַׁמְתֵּיהּ מַהוּ דְּלִישְׁרֵי לֵהּ. אָמַר לֵהּ לִשְׁמוּתֵהּ שַׁוְיוּהָ שְׁלִיחַ לְמִשְׁרֵי בְּחֶלְמֵיהּ. מַאי אָמַר לוֹ: כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַבָּר בְּלֹא תֶּבֶן כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לַחֲלוֹם בְּלֹא דְּבָרִים בְּטֵלִים:

רש״יהזכרת השם - שמוציא שם שמים לבטלה:
שנאמר כי מתו כל האנשים - ואמרינן היינו דתן ואבירם שנפלו בעניות:
כל מקום שנתנו חכמים עיניהם - לאדם שנידו או מת או נופל בעניות ואהכי צריך לנדותו כדי שיפול בעניות דהיינו כמיתה:
אין בין נידוי להפרה ולא כלום - דלא צריך להיות יום או יומים בנידוי דהא לאלתר שרא לה:
היכי דימי - דמנדה לעצמו:
ועייל לביתיה ושרי ליה - שלא נידהו בפניו:
והלא מושבע ועומד מהר סיני - דכתיב ושננתם (דברים ו) דצריך אדם לשנות בתורה לישנא אחרינא והלא מושבע ועומד מהר סיני דכתיב (יהושע א׳: ח׳) לא ימוש ספר התורה הזה וגו':
תנו - גמרא:
מתנו - משנה:
יהיב שלמא לבי עשרה - וכד מתיבין ליה הוו מתירין ליה נדויו:
כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים - ושמא הא דשרו ליה דברים בטלים הוו:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץאמר רב חנין אמר רב: השומע הזכרת השם (שם ה') לבטלה מפי חבירו — צריך לנדותו על כך, ואם לא נידהו — הוא עצמו (השומע) יהא בנידוי. שכל מקום שהזכרת השם לבטלה מצויה, שם עניות מצויה.
ועניות דבר קשה הוא מאוד, שהיא נחשבת כמיתה, שנאמר למשה בהיותו במדין: "כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" (שמות ד, יט), וחכמים קיבלו שאנשים אלה היו דתן ואבירם, שעדיין חיו באותו זמן, אלא שירדו מנכסיהם ונחשבים הם בשל כך כמתים. ותניא [ושנויה ברייתא]: כל מקום שנאמר בו ש"נתנו חכמים עיניהם" באדם מסויים, היתה התוצאה מכך או מיתה או עוני, ומכאן משמע גם כן שמיתה ועוני שווים זה לזה.
אמר ר' אבא: הוה קאימנא קמיה [הייתי עומד לפני] רב הונא, שמעה להך איתתא דאפקה [שמע אשה אחת שהוציאה] הזכרת השם לבטלה, שמתה ושרא לה לאלתר באפה [נידה אותה והתיר לה את הנידוי מיד בפניה]. ומעירים: שמע מינה תלת [למד מכאן שלשה דברים]: שמע מינה [למד מכאן] שהשומע הזכרת השם מפי חבירו צריך לנדותו, ושמע מינה [ולמד מכאן]: נידהו בפניו — אין מתירין לו אלא בפניו, ושמע מינה [ולמד מכאן]: שאין בין נידוי להפרה ולא כלום. שאין צורך שיחול הנידוי זמן מה, אלא אפשר להפר מיד את הנידוי.
אמר רב גידל אמר רב: תלמיד חכם מנדה לעצמו (את עצמו) אם סבור שעשה דבר שלא כראוי, ומעניש עצמו בכך, וכן מיפר לעצמו את הנידוי. ושואלים: פשיטא [פשוט] שכן הוא, מדוע לא יוכל להפר לעצמו כשם שהוא יכול להפר לאחרים? ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר]: כדרך הפתגם המקובל "אין חבוש (אסיר) מתיר עצמו מבית האסורין", וכיון שהוא מנודה אינו יכול להתיר לעצמו את הנידוי, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאף על פי כן יכול לעשות זאת.
ומסבירים: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר] מקרה כזה שאדם מנדה את עצמו — כי הא [כמו מקרה זה] שמר זוטרא חסידא [החסיד] כי מחייב בר בי רב שמתא [כאשר היה מתחייב בן בית הרב, תלמיד הישיבה, נידוי] משמית נפשיה ברישא [היה מנדה את עצמו בתחילה] והדר משמת בר בי רב [ואחר כך היה מנדה את בן בית הרב, התלמיד]. וכי עייל לביתיה שרי לנפשיה והדר שרי ליה [וכאשר היה בא לביתו לאחר הדין היה מתיר לעצמו את הנידוי ואחר כך היה מתיר לו לתלמיד].
ואמר רב גידל אמר רב:
ואמר רב גידל אמר רב: האומר "אשכים ואשנה פרק זה" או "אשנה מסכתא זו" — נדר גדול נדר לאלהי ישראל. כלומר, יש לראות זאת בגדר של נדר, שהוא חייב לקיימו. ושואלים: והלא מושבע ועומד הוא עוד מהר סיני ללמוד תורה, ואין שבועה חלה על שבועה! ואם תאמר: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו] בכך, שאפילו זרוזי בעלמא [זירוז בלבד] יש בכך — אם כן היינו [הרי זו] בדיוק האימרה של רב גידל קמייתא [הראשונה] שאמר שנשבעים לקיים את המצווה!
א אמר רב יוסף: מי שנידוהו בחלום, צריך להביא עשרה בני אדם להתיר לו את הנידוי הזה, והוא שיהיו האנשים הללו שהוא מזמין דתנו הלכתא [ששנו הלכה], כלומר, שהם בגדר תלמידי חכמים, אבל אלה שרק מתנו [שנו משנה] ולא תנו [שנו] עדיין גמרא — לא, אינם מספיקים לכך. ואי ליכא [ואם אין] דתנו הלכתא אפילו מתנו ולא תנו.
ואי ליכא [ואם אין] הוא יכול לאסוף עשרה אנשים כאלה — ליזיל וליתב [שילך וישב] על פרשת (צומת) דרכים ויהיב שלמא לבי עשרה [ויתן שלום לעשרה אנשים] וישיבו לו שלום, והרי זה כהתרת הנידוי במקצת, עד דמקלעי ליה [שיזדמנו לו] מבין העוברים עשרה דגמרי הלכתא [שלמדו הלכה] והם מצטרפים יחד להתירו לגמרי.
אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: אם ידע מאן שמתיה [יודע מי נידה אותו] בחלומו, מהו דלישרי ליה [האם יכול אותו אחד שנידהו גם להתיר לו]? אמר ליה [לו]: לשמותיה [לנדות אותו] — שויוה [עשו אותו אדם] שליח משמים, אבל למישרי ליה להתיר לו] לא שויוה [עשו אותו] שליח, ולכך אין כוחו יפה, וצריך עשרה שיתירוהו.
כך אי אפשר לחלום שיהיה בלא דברים בטלים, וייתכן איפוא שהנידוי היה בו ממש, אבל ההיתר היה מן הדברים הבטלים שבחלום, ולכן צריך הוא התרה נוספת.

זוהר ספר הזהר, אמור מ׳

לְרַעְיָא דְּבָעָא לְאַעֲבָרָא עָאנֵי בְּחַד נַהֲרָא אַעֲבַר זְאֵבָא לְקַטְּרְגָא לֵיהּ בְּעָאנֵיהּ רַעְיָא הֲוָה חַכִּים אָמַר מַאי אַעֲבִיד דִּבְעוֹד דַּאֲנָא אַעֲבַר לְטַלְיָא יְקַטְרֵג הוּא בְּעָאנֵי זָקַף עֵינוֹי וְחָמָא בֵּין עָאנָא חַד תְּיָשָׁא מֵאִלֵּין תְּיָשֵׁי בְּרָא דַּהֲוַה רַב וְתַקִּיף אָמַר אַשְׁדִיוּ דָא לְקִבְלֵיהּ וּבְעוֹד דִּמְקַטְרְגֵי דָּא בְּדָא אַעֲבַר לְכָל עָאנָא וְיִשְׁתֵּזְבוּן מִנֵּיהּ. כָּךְ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר וַדַּאי הָא תְּיָשָׁא חַד רַב וְתַקִּיף וְאַלִּים אַשְׁדֵי לְקִבְלֵיהּ וּבְעוֹד דְּהוּא יִשְׁתַּדַל בֵּיהּ יַעֲבְרוּן בָּנַי וְלָא יִשְׁתַּכַּח קָטֵגוֹר לְגַבַּיְהוּ מִיָּד (איוב א') וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל הַשָּׂטָן הַשַּׂמְתָּ לִבְּךָ עַד דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זָוֵוג לְהוּ כַּחֲדָא דִּכְתִיב הִנּוֹ בְיָדֶיךָ. בְּעוֹד דְּהוּא אִשְׁתַּדַּל בֵּיהּ שָׁבִיק לוֹן לְיִשְׂרָאֵל וְלָא אִשְׁתַּכַּח קָטֵגוֹרָא לְגַבַּיְהוּ אוֹף הָכָא בְּהַאי יוֹמָא דְּלָטוֹרָא זַמִּין לְאַלְּלָא אַרְעָא וּבַעֵינָא לְשַׁדְּרָא לְקִבְלֵיהּ בַּמֶּה דְּיִתְעַסַק (כְּגַוְנָא דִּילֵיהּ) וּבְעוֹד דְּאִיהוּ אִשְׁתַּדַּל בֵּיהּ שָׁבִיק לוֹן לְיִשְׂרָאֵל וּמַתְלָא אָמְרֵי לְזִלְזוּלָא דְּבֵי מַלְכָּא הַב לֵיהּ זְעֵיר חַמְרָא וִישַׁבְּחָךְ קַמֵּי מַלְכָּא וְאִי לָאו יֵימָא לְמַלְכָּא מִלָּה בִּישָׁא לְזִמְנִין נָטְלִין לָהּ לְהַהִיא מִלָּה אִלָּעִי דְּבֵי מַלְכָּא וּמַלְכָּא עָבִיר דִּינָא בְּגִנֵּיהּ. רַבִּי יִצְחָק אָמַר לְשַׁטְיָא דְּקָאִים קַמֵּי מַלְכָּא הַב לֵיהּ חַמְרָא וּלְבָתַר אֵימָא לֵיהּ וְאַחֲזֵי לֵיהּ כָּל אִנּוּן טַעֲוָן דְּעָבְדָת וְכָל אִנּוּן בִּישִׁין וְהוּא יֵיתֵי וִישַׁבְּחָךְ וְיֵמָא דְּלָא יִשְׁתַּכַּח בְּעָלְמָא כַּוָּתָךְ אוֹף הָכָא הָא קָאִים דְּלָטוֹרָא תָּדִיר קַמֵּי מַלְכָּא יִשְׂרָאֵל יָהֲבִין לֵיהּ הַאי דּוֹרוֹן וּבְהַאי דּוֹרוֹן פַּסְקָא מִכָּל בִּישִׁין וּמִכָּל טַעֲוָן וּמִכָּל חוֹבִין דְּעָבְדוּ יִשְׂרָאֵל וְהוּא אַתֵי וּמְשַׁבַּח לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל וְאִתְעֲבִיד סָנֵגוֹרָא עֲלַיְהוּ וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַהֲדַר כֻּלְּהוּ לְרֵישָׁא דְּבִישֵׁי דְּעַמֵּיהּ כְּגוֹן דִּכְתִיב (משלי כ''ה) כִּי גֶּחָלִים אַתָּה חוֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ:

תרגום הזוהרבְּדוֹמֶה לְרֹעֶה, שֶׁרָצָה לְהַעֲבִיר צֹאנוֹ דֶּרֶךְ נָהָר אֶחָד, עָבַר זְאֵב לְהָצֵר אֶת צֹאנוֹ. הָרֹעֶה שֶׁהָיָה חָכָם, אָמַר, מָה אֶעֱשֶׂה, הֲרֵי בְּעוֹד שֶׁאֲנִי מַעֲבִיר הַטְּלָאִים הוּא יַשְׁחִית אֶת צֹאנִי. נָשָׂא עֵינָיו וְרָאָה בֵּין הַצֹאן, תַּיִשׁ אֶחָד מֵאֵלּוּ תְּיָשֵׁי הַשָּׂדֶה, שֶׁהָיָה גָּדוֹל וְחָזָק, אָמַר אַשְׁלִיךְ אֶת זֶה לְפָנָיו, וּבְעוֹד שֶׁיִּתְרוֹצְצוּ זֶה עִם זֶה, אַעֲבִיר אֶת כָּל צֹאנִי, וְיִנָּצְלוּ מִמֶּנּוּ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר, הֲרֵי וַדַּאי תַּיִשׁ גָּדוֹל תַּקִּיף וְחָזָק אַשְׁלִיךְ לְפָנָיו, דְּהַיְנוּ אִיּוֹב, וּבְעוֹד שֶׁהוּא יַעֲסֹק בּוֹ יַעֲבְרוּ בָּנַי אֶת הַיָּם, וְלֹא יִמָּצֵא קָטֵגוֹר עֲלֵיהֶם. מִיָּד וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל הַשָּׂטָן הַשַּׂמְתָּ לִבְּךְ. עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִבֵּר אוֹתָם יַחַד, שֶׁכָּתוּב, הִנּוֹ בְיָדֶךְ. וּבְעוֹד שֶׁהוּא עָסוּק בּוֹ, עָזַב אֶת יִשְׂרָאֵל, וְלֹא אָמַר קִטְרוּג עֲלֵיהֶם. אַף כָּךְ, בַּיּוֹם הַזֶּה, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, הַשָּׂטָן מוּכָן לְרַגֵּל הָאָרֶץ, וּצְרִיכִים לִשְׁלֹחַ לְפָנָיו בַּמֶּה שֶׁיִּתְעַסֵּק, וּבְעוֹד שֶׁהוּא יִתְעַסֵּק בּוֹ יַעֲזֹב אֶת יִשְׂרָאֵל. וּמָשָׁל אוֹמְרִים, הַנִּקְלֶה שֶׁבְּבֵית הַמֶּלֶךְ, תֵּן לוֹ מְעָט יַיִן, וִישַׁבְּחֶךְ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְאִם לֹא, יֹאמַר לָשׁוֹן הָרַע עָלֶיךְ אֶל הַמֶּלֶךְ. וְלִפְעָמִים לוֹקְחִים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁבְּבֵית הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבּוּר הָרַע הַהוּא, וְהַמֶּלֶךְ עוֹשֶׂה דִּין עָלָיו. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, בְּדוֹמֶה לְשׁוֹטֶה הַנִּמְצָא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ תֵּן לוֹ יַיִן, וְאַחַר כָּךְ תֹּאמַר לוֹ וְתַרְאֶה לוֹ, כָּל אֵלּוּ הַתּוֹעֵבוֹת שֶׁעָשִׂיתָ וְכָל אֵלּוּ הָרָעוֹת, וְהוּא יָבֹא וִישַׁבְּחֶךְ, וְיֹאמַר שֶׁלֹּא נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּמוֹתְךְ. אַף כָּאן, הֲרֵי הַקָּטֵגוֹר נִמְצָא תָּמִיד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, יִשְׂרָאֵל נוֹתְנִים לוֹ מִנְחָה הַזּוֹ, הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל, וּבַמִּנְחָה הַזּוֹ, כָּתַב הַכָּתוּב בּוֹ כָּל הָרָעוֹת וְכָל הַתּוֹעֵבוֹת וְכָל הָעֲוֹנוֹת שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל, וְהוּא בָּא וּמְשַׁבֵּחַ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְנַעֲשֶׂה סָנֵגוֹר עֲלֵיהֶם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַחֲזִיר הַכֹּל לְרֹאשׁ הָרְשָׁעִים שֶׁל עַמּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב, כִּי גֶּחָלִים אַתָּה חוֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות ו׳: ח׳-ט׳

א. כָּל מַיִם שֶׁנַּעֲשֶׂה בָּהֶן מְלָאכָה נַעֲשׂוּ שׁוֹפְכִין וּפְסוּלִין לִנְטִילַת יָדַיִם. כֵּיצַד מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁהִדִּיחַ בָּהֶן כֵּלִים אוֹ שֶׁשָּׁרָה בָּהֶן פִּתּוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בֵּין בְּכֵלִים בֵּין בְּקַרְקָעוֹת פְּסוּלִין לִנְטִילַת יָדַיִם. הִדִּיחַ בָּהֶן כֵּלִים מֻדָּחִין אוֹ חֲדָשִׁים לֹא פְּסָלָן. מַיִם שֶׁהַנַּחְתּוֹם מְטַבֵּל בָּהֶן אֶת הַכְּעָכִים פְּסוּלִין. וְשֶׁהוּא חוֹפֵן מֵהֶן בִּשְׁעַת לִישָׁה כְּשֵׁרִים שֶׁהַמַּיִם שֶׁבְּחָפְנָיו הֵן שֶׁנַּעֲשׂוּ בָּהֶן מְלָאכָה. אֲבָל הַמַּיִם שֶׁחָפַן מֵהֶם הֲרֵי הֵם בְּכַשְׁרוּתָן:

ב. וְכָל מַיִם שֶׁנִּפְסְלוּ מִשְּׁתִיַּת כֶּלֶב כְּגוֹן שֶׁהָיוּ מָרִים אוֹ מְלוּחִים אוֹ עֲכוּרִין אוֹ רֵיחַ רַע עַד שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה מֵהֶן הַכֶּלֶב בְּכֵלִים פְּסוּלִין לִנְטִילַת יָדַיִם. וּבְקַרְקָעוֹת כְּשֵׁרִים לְהַטְבִּיל. חַמֵּי טְבֶרְיָא בִּמְקוֹמָן מַטְבִּילִין בָּהֶם אֶת הַיָּדַיִם אֲבָל אִם נָטַל מֵהֶן בִּכְלִי אוֹ שֶׁהִפְלִיג מֵהֶן אַמָּה לְמָקוֹם אַחֵר אֵין נוֹטְלִין מֵהֶם לֹא רִאשׁוֹנִים וְלֹא אַחֲרוֹנִים מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִּיַּת בְּהֵמָה:

מוסר שערי תשובה ג׳: קפ״ה-קפ״ו

אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי מִי שֶׁמְּכַבְּדִים אוֹתוֹ בְּמַדְרֵגוֹת הַכָּבוֹד הָרְאוּיוֹת לָתֵת לְמִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שְׁתֵּי מַסֶּכְתּוֹת וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ זוּלָתִי אַחַת. עָלָיו שֶׁיֹּאמַר לָהֶם אַחַת לְבַדָּה אֲנִי יוֹדֵעַ, כָּל שֶׁכֵּן כִּי אָסוּר לְכַזֵּב וּלְהִתְפָּאֵר לֵאמֹר שָׁמַעְנוּ כָּאֵלֶּה רַבּוֹת. בָּנִים לֹא יְשַׁקְּרוּ בְּסִפּוּר דְּבָרִים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ וְהַגָּדַת מְאוֹרָעוֹת, אֲבָל יַחֲלִיפוּ דְּבָרִים עַל אוֹדוֹת חֶפְצֵיהֶם מֵאֵין הֶפְסֵד לָאָדָם בְּדָבָר אוֹ בִּמְעַט הַנָּאֶה בִּשִׁקְרוּתָם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם מַרְוִיחִים מָמוֹן בְּכָךְ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי גַּם זֶה אָסוּר הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ט) לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֵּר שֶׁקֶר אַךְ אֵין עָנְשָׁם כְּעֹנֶשׁ הַמְשַׁקְּרִים לְלֹא דָּבָר אֲשֶׁר זָכַרְנוּ עִנְיָנָם:

הצטרפו לקבוצת ווצאפ יומית של סגולת היום, חוק לישראל והילולת צדיקים

הצטרפו אלינו

עמותת אורות האמונה בני משה בראשותו של הרב יעקב מאור פועלת למען אחדות ישראל, עם כולל אברכים, שיעורים, זיכוי רבים, תמיכה בנזקקים, יתומים ואלמנות והלומי קרב, שלום בית ומענה לשאלות הלכתיות.

השירות הזה של חוק לישראל הוא אחד מני רבים. הצטרפו אלינו! כדאי לכם!

לתרומה לעמותה

שמע בחצות תהילים ישראל שמות לרפואה מילוי משאלות עילוי נשמה

הערוץ של הרב ביוטיוב