חק לישראל - פרשת נצבים יום רביעי

רש״ילא ידעם. לֹא יָדְעוּ בָהֶם גְּבוּרַת אֱלֹהוּת:
ויתשם ה'. כְּתַרְגּוּמוֹ "וְטַלְטְלִינוּן", וְכֵן "הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם" (ירמיהו י"ב):
הנסתרת לה' אלהינו. וְאִם תֹּאמְרוּ מַה בְּיָדֵנוּ לַעֲשׂוֹת? אַתָּה מַעֲנִישׁ אֶת הָרַבִּים עַל הִרְהוּרֵי הַיָּחִיד, שֶׁנֶּאֱמַר "פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ וְגוֹ'", וְאַחַר כָּךְ "וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא", וַהֲלֹא אֵין אָדָם יוֹדֵעַ טְמוּנוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ אֵין אֲנִי מַעֲנִישׁ אֶתְכֶם עַל הַנִּסְתָּרוֹת, שֶׁהֵן לַה' אֱלֹהֵינוּ, וְהוּא יִפָּרַע מֵאוֹתוֹ יָחִיד, אֲבָל "הַנִּגְלוֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ" לְבָעֵר הָרָע מִקִּרְבֵּנוּ, וְאִם לֹא נַעֲשֶׂה דִּין בָּהֶם יֵעָנְשׁוּ הָרַבִּים. נָקוּד עַל לנו ולבנינו לִדְרֹשׁ שֶׁאַף עַל הַנִּגְלוֹת לֹא עָנַשׁ אֶת הָרַבִּים עַד שֶׁעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, מִשֶּׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַשְּׁבוּעָה בְּהַר גְּרִזִים וּבְהַר עֵיבָל וְנַעֲשׂוּ עֲרֵבִים זֶה לָזֶה (סוטה ל"ז; עי' סנהדרין מ"ג):

נביאים ישעיהו ס״ג: ב׳-ז׳

כתובים תהילים צ״ו: ג׳-ח׳

משנה משנה שבועות ז׳

ברטנורהכָּל הַנִּשְׁבָּעִין. נִשְׁבָּעִין וְלֹא מְשַׁלְּמִין. לֹא תִקְּנָה תוֹרָה לַתּוֹבֵעַ לִשָּׁבַע וְלִטֹּל, אֶלָּא לַנִּתְבָּע שֶׁיִּשָּׁבַע וְלֹא יְשַׁלֵּם, דִּכְתִיב (שמות כב) וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם, מִי שֶׁעָלָיו לְשַׁלֵּם הוּא נִשְׁבָּע:
וְאֵלּוּ נִשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין. שֶׁתִּקְּנוּ לָהֶם חֲכָמִים לִשָּׁבַע וְלִטֹּל. וְכֻלְּהוּ מְפָרֵשׁ לְהוּ לְקַמָּן בְּמַתְנִיתִין:
הַשָּׂכִיר. תִּקְּנוּ לוֹ חֲכָמִים לִשָּׁבַע וְלִטֹּל, מִפְּנֵי שֶׁבַּעַל הַבַּיִת טָרוּד בְּפוֹעֲלָיו וְאֵינוֹ נִזְכָּר. וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁתּוֹבְעוֹ בִזְמַנּוֹ, שְׂכִיר יוֹם זְמַנּוֹ כָל הַלַּיְלָה שֶׁאַחֲרָיו, וּשְׂכִיר לַיְלָה זְמַנּוֹ כָל הַיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו. אֲבָל תְּבָעוֹ לְאַחַר זְמַנּוֹ, בַּעַל הַבַּיִת נִשְׁבָּע הֶסֵּת שֶׁפְּרָעוֹ וְנִפְטָר. וְאִם שְׂכָרוֹ שֶׁלֹּא בְעֵדִים, נַמִּי אֵין הַשָּׂכִיר נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל, דְּמִתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ לֹא שְׂכַרְתִּיךָ מֵעוֹלָם, יָכוֹל לוֹמַר לוֹ נַמִּי שְׂכַרְתִּיךָ וְנָתַתִּי לְךָ שְׂכָרְךָ:
הוּא אוֹמֵר נָתַתִּי. אֲבָל אָמַר לוֹ שְׁנַיִם קָצַצְתָּ לִי וְהוּא אוֹמֵר לֹא קָצַצְתִּי לְךָ אֶלָּא אֶחָד, נִשְׁבָּע בַּעַל הַבַּיִת שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה שֶׁהוּא כִדְבָרָיו וְאֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ אֶלָּא אֶחָד:

עיקר תוספות יום טוב(א) רֵישָׁא דִקְרָא, שְׁבוּעַת ה'‏ תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם וְגוֹ'‏ וְלָקַח בְּעָלָיו [אֶת הַשְּׁבוּעָה] וְלֹא יְשַׁלֵּם, וְהַאי לֹא יְשַׁלֵּם קְרָא יְתֵרָה הוּא, דְּכֵיוָן דִּכְתִיב אִם לֹא שָׁלַח כוּ'‏ מִמֵּילָא מַשְׁמַע דִּלְאַחַר הַשְּׁבוּעָה לֹא יְשַׁלֵּם, וְאִם אֵינוֹ עִנְיָן כָּאן, תְּנֵהוּ לְמוֹדֶה בְמִקְצָת וְעֵד אֶחָד כוּ'. הָרַ"ן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ב) וְאֵלּוּ כוּ'. וְאִיכָּא עוֹד הָנָךְ דִּלְקַמָּן מִשְׁנָה ז', וּדְפֶרֶק י'‏ דְּבָבָא קַמָּא מִשְׁנָה ז', וּדְפֶרֶק ח'‏ דִּכְתֻבּוֹת מִשְׁנָה ה'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ג) וְאִי נַמִּי שְׂכָרוֹ בְעֵדִים אֶלָּא שֶׁאֵין עֵדִים שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ מְלָאכָה:
(ד) וְאִם תֹּאמַר הָא לֹא חָשְׁדִינַן לְבַעַל הַבַּיִת דִּמְשַׁקֵּר אֶלָּא שֶׁשָּׁכַח, וְאֵיךְ שַׁיָּךְ מִגּוֹ. יֵשׁ לוֹמַר דְּהָכִי קָאָמְרִינַן, וַדַּאי קוּשְׁטָא קָאָמַר שֶׁזּוֹכֵר שֶׁפְּרָעוֹ, דְּאִי מְסָפְקָא לֵיהּ וְטוֹעֵן שֶׁקֶר שֶׁזּוֹכֵר שֶׁפְּרָעוֹ, לֹא הֲוָה אָמַר מִלְּתָא דְּיָדַע דִּמְסַפְּקֵי בָהּ רַבָּנָן מִשּׁוּם טִרְדָּא, וַהֲוָה טָעֵין דְּלֹא שְׂכָרוֹ כְלָל. הָרַ"ן. וְתוֹסָפוֹת:
(ה) וְהַיְנוּ כְּדַעַת הָרִי"ף, דְּבִקְצִיצָה לֹא תִקְנוּ כְלוּם אֶלָּא הִנִּיחוּ עַל דִּינוֹ, דְּאִם הוּא מוֹדֶה מִקְצָת נִשְׁבָּע שְׁבוּעָה דְאוֹרַיְתָא, וְאִם כּוֹפֵר בַּכֹּל נִשְׁבָּע הֶסֵּת. וְטַעֲמָא, כֵּיוָן דְּלֵיכָּא כָאן טַעֲמָא דִכְדֵי חַיָּיו. הָרַ"ן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ו) מִקְצָת כוּ'. לְרַבִּי יְהוּדָה לֹא תִקְנוּ שְׁבוּעָה לִטֹּל, אֶלָּא בְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שְׁבוּעָה עַל הַנִּתְבָּע, וַהֲפָכוּהָ חֲכָמִים עַל הַתּוֹבֵעַ בְּאֵלּוּ הַשְּׁנוּיִים כָּאן. רַשִׁ"י:

ברטנורהוַאֲפִלּוּ שְׁבוּעַת שָׁוְא. לֹא מִבַּעְיָא שְׁבוּעַת עֵדוּת וּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן דְּאִית בְּהוּ כְּפִירַת מָמוֹן, דַּהֲוֵי רַע לַשָּׁמַיִם וְלַבְּרִיּוֹת, אֶלָּא אֲפִלּוּ שְׁבוּעַת שָׁוְא, דְּאֵינוֹ אֶלָּא רַע לַשָּׁמַיִם, שֶׁכְּנֶגְדּוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. וּשְׁבוּעַת בִּטּוּי לֹא קָתָנֵי, דִּשְׁבוּעַת בִּטּוּי דִּלְהַבָּא כְּגוֹן אֹכַל וְלֹא אֹכַל, אִיכָּא לְמֵימַר כִּי אִשְׁתָּבַע בְּקוּשְׁטָא אִשְׁתָּבַע, שֶׁבְּדַעְתּוֹ הָיָה לְקַיְּמוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּפָאוֹ יִצְרוֹ וְעָבַר עָלֶיהָ אֵינוֹ חָשׁוּד בְּכָךְ עַל הַשְּׁבוּעָה. אֲבָל בִּטּוּי דִּלְשֶׁעָבַר, אָכַלְתִּי וְלֹא אָכַלְתִּי, דָּמֵי לִשְׁבוּעַת שָׁוְא, שֶׁהֲרֵי הוֹצִיא שְׁבוּעַת שֶׁקֶר מִפִּיו:
הָיָה אֶחָד מֵהֶן מְשַׂחֵק בְּקֻבְיָא. תָּנָא פְסוּלָא דְאוֹרַיְתָא וְקָתָנֵי פְּסוּלָא דְרַבָּנָן:
מַפְרִיחֵי יוֹנִים. אִית דִּמְפָרְשֵׁי אִם תַּקְדִּים יוֹנָתְךָ לְיוֹנָתִי אֶתֵּן לְךָ כָּךְ וְכָךְ, וְהַיְנוּ שְׂחוֹק. וְאִית דִּמְפָרְשֵׁי שֶׁמְּגַדֵּל יוֹנָה מְלֻמֶּדֶת לְהָבִיא יוֹנִים לְבֵית בְּעָלֶיהָ, וְיֵשׁ בָּהֶן גָּזֵל מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם:
וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית. עוֹשִׂים סְחוֹרָה מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה לְאָכְלָה וְלֹא לִסְחוֹרָה:
חָזְרָה שְׁבוּעָה לִמְקוֹמָהּ. אִית דִּמְפָרְשֵׁי בַגְּמָרָא, חָזְרָה לְסִינַי, לִשְׁבוּעַת הַר סִינַי שֶׁהִשְׁבִּיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא תִגְזֹל, וְהוּא יִפָּרַע מִן הַכּוֹפֵר מָמוֹן לַחֲבֵרוֹ, אֲבָל בֵּית דִּין אֵין נִזְקָקִין לֹא לִשְׁבוּעָה וְלֹא לְפֵרָעוֹן. וְאִית דִּמְפָרְשֵׁי חָזְרָה שְׁבוּעָה לַמְחֻיָּב לָהּ, עַל זֶה שֶׁהוֹדָה בְמִקְצָת, וְכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע שֶׁהֲרֵי חָשׁוּד הוּא, יְשַׁלֵּם:

עיקר תוספות יום טוב(יג) הָעֵדוּת. הִקְשָׁה הָרַשְׁבָּ"א זַ"ל, מַאן מוֹכָח דְּעָבַר עֲלֵיהּ בְּמֵזִיד, דִּלְמָא אִשְׁתְּלֵי וְלֹא מֵזִיד הוּא. וּלְדִידִי לֹא קַשְׁיָא, דְּכָל שֶׁהָיָה עֵדוּת קָרוֹב כָּל כָּךְ דְּאִי אֶפְשָׁר לִתְלוֹת בּוֹ שִׁכְחָה, לֹא אָמְרִינַן דִּלְמָא אִשְׁתְּלֵי. וּבְמוֹדֶה שֶׁהֵזִיד נַמִּי מַשְׁכַּחַת לַהּ, וְלֹא אָמְרִינַן בָּזֶה אֵין אָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ רָשָׁע, דְּהָא הוֹדָאַת מָמוֹן הוּא, וְהוֹדָאַת בַּעַל דִּין כְּמֵאָה עֵדִים דָּמֵי. הָרַ"ן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יד) לְהוֹצִיא שֶׁקֶר מִפִּיו. רַשִׁ"י:
(טו) שֶׁכְּנֶגְדּוֹ כוּ'. וְלֹא אָמְרִינַן מִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע מְשַׁלֵּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב פֶּרֶק ח'‏ דְּבָבָא מְצִיעָא מִשְׁנָה ב', כְּדֵי שֶׁלֹּא יַפְקִיעוּ מִמֶּנּוּ מָמוֹן, שֶׁמִּי שֶׁהָיָה רוֹצֶה הָיָה מַלְוֶה לוֹ פְרוּטָה וְיִתְבַּע כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וִיהֵא מוֹדֶה מִקְצָת כַּמָּה שֶׁחַיָּב, וְיִתְחַיֵּב שְׁבוּעָה וּמִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע יִקַּח כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּלֹא שְׁבוּעָה, לְכָךְ תִּקְּנוּ שֶׁיִּשָּׁבַע כְּנֶגְדּוֹ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן הָתָם שֶׁזֶּה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע לֹא מֵחֲמַת שֶׁהוּא חָשׁוּד אֶלָּא עַתָּה בִתְבִיעָה זוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע מֵחֲמַת הַמְאֹרָע, לֹא הִצְרִיכוּ לִשָּׁבַע שֶׁכְּנֶגְדּוֹ. תּוֹסָפוֹת:
(טז) וְכֵן פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ"ם. וּמְסַיֵּם, וְאֵין לוֹ עַל אוֹתוֹ שֶׁתְּבָעוֹ זוּלַת חֵרֶם סְתָם. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר וְלֹא כְרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר יַחֲלֹקוּ. עַד כָּאן. הָכִי מַסְּקִינַן בַּגְּמָרָא, דְּרַבִּי יוֹסֵי הוּא דְּאָמַר יַחֲלֹקוּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורה[שְׁנֵיהֶן נִשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין. מִבַּעַל הַבַּיִת. דְּאָמַר לֵיהּ חֶנְוָנִי, פּוֹעֲלִים לֹא מְהֵימְנוּ לִי בִּשְׁבוּעָה], אַתְּ הֶאֱמַנְתִּינְהוּ, דְּלֹא אָמַרְתְּ לִי בְּסַהֲדֵי הַב לְהוּ. וְכֵן פּוֹעֲלִים אָמְרֵי לֵיהּ, חֶנְוָנִי לֹא מְהֵימָן לָן בִּשְׁבוּעָה. וּכְשֶׁשְּׁנֵיהֶם נִשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִים מִבַּעַל הַבַּיִת, נִשְׁבָּעִים זֶה בִּפְנֵי זֶה, כִּי הֵיכִי דְּלִכְסוּף חֶנְוָנִי מִפּוֹעֲלִים אוֹ פּוֹעֲלִים מֵחֶנְוָנִי:
אֵלּוּ וְאֵלּוּ בָאִין לִידֵי שְׁבוּעַת שָׁוְא. שֶׁהֲרֵי עַל כָּרְחֲךָ אֶחָד מֵהֶן נִשְׁבַּע לַשָּׁוְא וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל. אֶלָּא אֵלּוּ וָאֵלּוּ נוֹטְלִין בְּלֹא שְׁבוּעָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּבֶן נַנָּס:

עיקר תוספות יום טוב(יז) לֹא כוּ'. אֶלָּא בִזְמַן שֶׁיֵּשׁ רַגְלַיִם לַדָּבָר, שֶׁבַּעַל הַבַּיִת מוֹדֶה שֶׁאָמַר לוֹ תֵּן כוּ'. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יח) לִבְנִי כוּ'. וְהָא דְקָתָנֵי פוֹעֲלִים וּבָנִים, רְבוּתָא אַשְׁמְעִינַן, דְּלֹא תֵימָא הָא דְחֶנְוָנִי מְחֻיָּב שְׁבוּעָה הַיְנוּ כְשֶׁהִמְחָה פוֹעֲלִים אֶצְלוֹ שֶׁהוּא צָרִיךְ לְשַׁלֵּם נַמִּי לַפּוֹעֲלִים, אֲבָל הֵיכָא דְאֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם אֶלָּא לַחֶנְוָנִי בִלְבַד, סָלְקָא דַעְתָּךְ שֶׁיִּטֹּל חֶנְוָנִי בְּלֹא שְׁבוּעָה, קָא מַשְׁמַע לָן. הָרַ"ן:
(יט) בְּסֶלַע כוּ'. כְּלוֹמַר, בְּסֶלַע שֶׁאֶתֵּן לְךָ תֵּן לָהֶם מָעוֹת שֶׁיּוּכַל הַפּוֹעֵל לְהוֹצִיא אוֹתָם בִּפְרוֹטְרוֹט:
(כ) וְהֵן כוּ'. וְלֹא הָוֵי כְאוֹמֵר הִלְוִיתַנִי וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם פְּרַעְתִּיךָ דְּחַיָּב לְשַׁלֵּם, דְּהָכָא כֵּיוָן דְּמַפְסִיד בַּעַל הַבַּיִת, סְבִירָא לֵיהּ לְתַנָּא קַמָּא דְּתִקְּנוּ רַבָּנָן שְׁבוּעָה שֶׁיִּשָּׁבְעוּ פוֹעֲלִים. הָרַ"ן:
(כא) אֵלּוּ וָאֵלּוּ. בָּאִים לְבֵית דִּין לִשָּׁבַע שְׁבוּעַת שָׁוְא מִבֵּינֵיהֶם, דְּלֵית בְּהוּ דְּאֵינוֹ מְשַׁקֵּר. רַשִׁ"י:
(כב) שֶׁלֹּא כוּ'. הָרַ"ן הֶעְתִּיק, אֶלָּא הוּא נוֹטֵל בִּשְׁבוּעָה, לְפִי שֶׁאֵין חִיּוּבוֹ בָרוּר. וְהֵן נוֹטְלִין בְּלֹא שְׁבוּעָה, דַּהֲוֵי לֵיהּ כְּמָנֶה הִלְוִיתַנִי וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם פְּרַעְתִּיךָ:

ו. אָמַר לַחֶנְוָנִי תֶּן לִי בְדִינָר פֵּרוֹת וְנָתַן לוֹ, אָמַר לוֹ תֶּן לִי הַדִּינָר, אָמַר לוֹ נְתַתִּיו לְךָ וּנְתַתּוֹ בָאֹנְפָּלִי, יִשָּׁבַע בַּעַל הַבָּיִת. נָתַן לוֹ אֶת הַדִּינָר, אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת הַפֵּרוֹת, אָמַר לוֹ נְתַתִּים לְךָ וְהוֹלַכְתָּן לְתוֹךְ בֵּיתֶךָ, יִשָּׁבַע חֶנְוָנִי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁהַפֵּרוֹת בְּיָדוֹ, יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה. אָמַר לַשֻּׁלְחָנִי תֶּן לִי בְדִינָר מָעוֹת וְנָתַן לוֹ, אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת הַדִּינָר, אָמַר לוֹ נְתַתִּיו לְךָ וּנְתַתּוֹ בָאֹנְפָּלִי, יִשָּׁבַע בַּעַל הַבָּיִת. נָתַן לוֹ אֶת הַדִּינָר, אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת הַמָּעוֹת, אָמַר לוֹ נְתַתִּים לְךָ וְהִשְׁלַכְתָּם לְתוֹךְ כִּיסֶךָ, יִשָּׁבַע שֻׁלְחָנִי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין דֶּרֶךְ שֻׁלְחָנִי לִתֵּן אִסָּר עַד שֶׁיִּטֹּל דִּינָרוֹ:

ברטנורהוְנָתַן לוֹ. וְהַפֵּרוֹת צְבוּרִין וּמֻנָּחִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְאֵין מֻחְזָק בָּהֶן לֹא חֶנְוָנִי וְלֹא בַּעַל הַבַּיִת:
וּנְתַתּוֹ בָאֹנְפָּלִי. תִּיק הֶעָשׂוּי לְמָעוֹת:
יִשָּׁבַע בַּעַל הַבָּיִת. שְׁבוּעָה כְעֵין שֶׁל תּוֹרָה, וְיִטֹּל. דְּכֵיוָן דְּחֶנְוָנִי מוֹדֶה שֶׁמָּכַר, וְהַפֵּרוֹת הֵם חוּץ לַחֲנוּתוֹ, בַּעַל הַבַּיִת נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל:
אָמַר לוֹ נְתַתִּים לְךָ. וְהוֹלַכְתָּן לְתוֹךְ בֵּיתֶךָ. וְאִלּוּ הַפֵּרוֹת הַצְּבוּרִין וּמֻנָּחִים שֶׁלִּי הֵם שֶׁנָּתַתִּי כָאן לְמָכְרָן, וְהַלָּה טוֹעֵן אֵלּוּ הֵם הַפֵּרוֹת שֶׁמָּכַרְתָּ לִּי בְדִינָר. הוֹאִיל וְהַלּוֹקֵחַ מוֹדֶה בַמִּקָּח וְהַחֶנְוָנִי כוֹפֵר שֶׁלֹּא מָכַר אֶת אֵלּוּ, יִשָּׁבַע הַחֶנְוָנִי שְׁבוּעָה כְעֵין שֶׁל תּוֹרָה וְיִטֹּל:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר וְכוּ'. רַבִּי יְהוּדָה אַסֵּיפָא פָלֵיג, וְאָמַר דְּבֵין בְּזוֹ בֵּין בְּזוֹ בַּעַל הַבַּיִת נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. דְּכֵיוָן שֶׁהַפֵּרוֹת הֵם חוּץ לַחֲנוּת הָוֵי כְאִלּוּ הַפֵּרוֹת הֵם בְּיַד בַּעַל הַבַּיִת, וְכֹל שֶׁהַפֵּרוֹת בְּיָדוֹ, יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה וְהוּא נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל:
אָמַר לַשֻּׁלְחָנִי וְכוּ'. אַשְׁמְעִינַן תַּנָּא פְּלֻגְתָּא דְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנָן בֵּין בְּמָעוֹת שֶׁל שֻׁלְחָנִי בֵּין בְּפֵרוֹת שֶׁל חֶנְוָנִי. דְּאִי אַשְׁמְעִינַן פְּלוּגְתַּיְהוּ בְחֶנְוָנִי, הֲוָה אֲמֵינָא בְּפֵרוֹת אָמְרוּ רַבָּנָן דְּכִי אָמַר לוֹ נְתַתִּים לְךָ וְהוֹלַכְתָּן לְתוֹךְ בֵּיתֶךָ יִשָּׁבַע הַחֶנְוָנִי וְיִטֹּל, לְפִי שֶׁהַחֶנְוָנִי עָשׂוּי לִתֵּן פֵּרוֹת קֹדֶם שֶׁיִּקַּח הַדִּינָר, אֲבָל בְּשֻׁלְחָנִי שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לִתֵּן הָאִסָּרִין קֹדֶם שֶׁיִּקַּח הַדִּינָר, אֵימָא מוֹדוּ לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה דִּלְעוֹלָם בַּעַל הַבַּיִת נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. וְאִי אִתְּמַר בְּהָא, בְּהָא קָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה דִּלְעוֹלָם בַּעַל הַבַּיִת נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל, מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַשֻּׁלְחָנִי עָשׂוּי לִתֵּן הָאִסָּרִין עַד שֶׁיִּקַּח הַדִּינָר, אֲבָל בְּחֶנְוָנִי שֶׁהוּא עָשׂוּי לִתֵּן הַפֵּרוֹת קֹדֶם שֶׁיִּקַּח הַמָּעוֹת אֵימָא מוֹדֵי לְהוּ לְרַבָּנָן, צְרִיכָא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

עיקר תוספות יום טוב(כג) וְנָתַן לוֹ. פֵּרוּשׁ שֶׁהִגְבִּיהָן לוֹקֵחַ וְהִנִּיחָן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. הַמַּגִּיד. אֲבָל לְהָרַ"ן דִּלְקַמָּן אֵין נִרְאֶה שֶׁהִגְבִּיהָן הַלּוֹקֵחַ. וְכֵן נִרְאֶה דַּעַת הָרַ"ב:
(כד) וְאֵינוֹ תוֹבֵעַ מִמֶּנּוּ אֶלָּא דְמֵיהֶן. הָרַ"ן:
(כה) אָמַר לוֹ כוּ'. פֵּרוּשׁ חֶנְוָנִי טוֹעֵן שֶׁמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה, שֶׁבָּא אֵלָיו בַּעַל הַבַּיִת וְאֵין בְּיָדוֹ דִינָר וְאוֹמֵר לוֹ תֵן לִי בְדִינָר פֵּרוֹת וְעַכְשָׁיו אָבִיא לְךָ אֶת הַדִּינָר וְנָתַן לוֹ אֶת הַפֵּרוֹת וְהוֹלִיכָם לְתוֹךְ בֵיתוֹ וְאַחַר כָּךְ חָזַר אֵלָיו וּפָרַע לוֹ אֶת הַדִּינָר, וּבַעַל הַבַּיִת טוֹעֵן לֹא כִי, אֶלָּא קֹדֶם שֶׁנָּתַתִּי הַדִּינָר לֹא לָקַחְתִּי פֵרוֹת מֵעוֹלָם, וְלֹא נָתַתִּי לְךָ הַדִּינָר אֶלָּא בִשְׁבִיל אֵלּוּ הַפֵּרוֹת שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. הָרַ"ן:
(כו) וְזֶה לְשׁוֹן הָרַ"ן, מִשּׁוּם דְּטַעַנְתֵּיהּ דְּחֶנְוָנִי מְעַלְּיָא בְהוּ טְפֵי, לְפִי שֶׁלִּדְבָרָיו אֵין לְבַעַל הַבַּיִת שׁוּם דְּרָרָא בַּפֵּרוֹת הַלָּלוּ, וּבַעַל הַבַּיִת מוֹדֶה לַחֶנְוָנִי שֶׁהֵן שֶׁלּוֹ אֶלָּא שֶׁנָּתַן לוֹ הַדִּינָר בִּשְׁבִילָן. הָרַ"ן:
(כז) לַשֻּׁלְחָנִי. הָכָא נַמִּי שֶׁהַמָּעוֹת צְבוּרִין וּמֻנָּחִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים:
(כח) מִשּׁוּם דְּפֵירֵי עֲבִידֵי דְּמַרְקְבֵי, לֹא מַשְׁהֵי לְהוּ. גְּמָרָא. וְהַיְנוּ טַעֲמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה לֹא אָמַר בַּחֶנְוָנִי בְּהַהוּא לִישְׁנָא דְּאָמַר בַּשֻּׁלְחָנִי, לְפִי שֶׁדֶּרֶךְ הַחֶנְוָנִי לְהַקִּיף אֶלָּא דְהָכָא מוֹדֶה הַחֶנְוָנִי שֶׁלֹּא מָכַר בְּהַקָּפָה. הָרַ"ן וְתוֹסָפוֹת. וּבַסֵּיפָא לֹא אָמַר כֹּל שֶׁהָאִסָּר כוּ', מִשּׁוּם דְּלִפְעָמִים בַּעַל הַבַּיִת נוֹתֵן אִסָּר בִּפְרוּטוֹת, וְלֹא שַׁיָּךְ לְמֵימַר כֹּל שֶׁהָאִסָּר כוּ'. תּוֹסָפוֹת:

ז. כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ, הַפּוֹגֶמֶת כְּתֻבָּתָהּ לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה, וְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים וּמִנִּכְסֵי יְתוֹמִים, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. וְהַנִּפְרַעַת שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. וְכֵן הַיְתוֹמִים לֹא יִפָּרְעוּ אֶלָּא בִשְׁבוּעָה, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא פְקָדָנוּ אַבָּא, וְלֹא אָמַר לָנוּ אַבָּא, וְשֶׁלֹּא מָצִינוּ בֵין שְׁטָרוֹתָיו שֶׁל אַבָּא שֶׁשְּׁטָר זֶה פָרוּעַ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ נוֹלַד הַבֵּן לְאַחַר מִיתַת הָאָב, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁאָמַר הָאָב בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ שְׁטָר זֶה אֵינוֹ פָרוּעַ, הוּא נוֹטֵל שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה:

ברטנורההַפּוֹגֶמֶת כְּתֻבָּתָהּ. שֶׁמּוֹצִיאָה שְׁטַר כְּתֻבָּתָהּ וּמוֹדָה שֶׁנִּתְקַבְּלָה מִקְצָתָהּ:
לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. אִם טוֹעֵן הַבַּעַל נִתְקַבְּלָה כֻלָּהּ:
עֵד אֶחָד אוֹמֵר וְכוּ'. וּמִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים וּמִנִּכְסֵי יְתוֹמִים כוּ'. וְנִפְרַעַת שֶׁלֹּא בְפָנָיו. כֻּלְּהוּ אַכְּשֵׁם קַיְמֵי, כְּשֵׁם שֶׁאֵין אֶחָד מֵאֵלּוּ נִפְרָע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה, כָּךְ הַיְתוֹמִים אֵינָם נִפְרָעִים אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. יְתוֹמִים הַנִּפְרָעִים מִן הַיְתוֹמִים לֹא יִפָּרְעוּ אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. וּמַיְרֵי מַתְנִיתִין כְּגוֹן שֶׁאֵלּוּ הַיְתוֹמִים שֶׁבָּאִים לְהִפָּרַע מֵהֶן אוֹמְרִים אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם פָּרַע אָבִינוּ זֶה הַחוֹב אִם לָאו, אֲבָל אִם טָעֲנוּ אָמַר לָנוּ אָבִינוּ שֶׁלֹּא לָוָה מָעוֹת הַלָּלוּ וְלֹא נִתְחַיֵּב בְּחוֹב זֶה מֵעוֹלָם, הֲרֵי הַיְתוֹמִים שֶׁמּוֹצִיאִים שְׁטַר חוֹב עַל הַיְתוֹמִים הַלָּלוּ נִפְרָעִים מֵהֶם שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה, שֶׁכָּל הָאוֹמֵר לֹא לָוִיתִי כְּאוֹמֵר לֹא פָרַעְתִּי דָמֵי, וְהֵם אֵינָם יְכוֹלִים לְהַכְחִישׁ הָעֵדִים שֶׁמְּעִידִים שֶׁאֲבִיהֶם לָוָה הַמָּעוֹת הַלָּלוּ. וְלֹא שָׁנוּ דְּבִשְׁבוּעָה מִיהַת שָׁקְלֵי יְתוֹמִים מִן הַיְתוֹמִים, אֶלָּא שֶׁמֵּת מַלְוֶה בְּחַיֵּי לֹוֶה, אֲבָל מֵת לֹוֶה בְּחַיֵּי מַלְוֶה, כְּבָר נִתְחַיֵּב מַלְוֶה שְׁבוּעָה לִבְנֵי לֹוֶה שֶׁלֹּא נִתְקַבֵּל כְּלוּם, שֶׁהַנִּפְרָע מִן הַיְתוֹמִים אֲפִלּוּ בִשְׁטָר צָרִיךְ שְׁבוּעָה, וְאֵין אָדָם מוֹרִישׁ מָמוֹן שֶׁהוּא חַיָּב עָלָיו שְׁבוּעָה לְבָנָיו, לְפִי שֶׁאֵין הַבָּנִים יְכוֹלִים לִשָּׁבַע שְׁבוּעָה שֶׁנִּתְחַיֵּב אֲבִיהֶם. וְאַף עַל פִּי שֶׁכֵּן הַדִּין, אִם דַּיָּן אֶחָד דָּן שֶׁיִּשָּׁבְעוּ הַיְתוֹמִים שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא פְקָדָנוּ אַבָּא וְיִפָּרְעוּ מִמָּמוֹן הַיְתוֹמִים הָאֲחֵרִים בִּשְׁבוּעָה זוֹ, מַה שֶּׁעָשׂוּי עָשׂוּי:
שֶׁלֹּא פְקָדָנוּ אַבָּא. בִּשְׁעַת מִיתָה:
וְשֶׁלֹּא אָמַר לָנוּ. קֹדֶם לָכֵן, שֶׁשְּׁטָר זֶה פָרוּעַ:
הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע. שֶׁלֹּא מָצָא בֵין שְׁטָרוֹתָיו שֶׁל אָבִיו שֶׁשְּׁטָר זֶה פָּרוּעַ. וְכֵן הֲלָכָה:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. וַהֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:

עיקר תוספות יום טוב(כט) כְּשֵׁם. מִשּׁוּם דִּתְנִינְהוּ בְּפֶרֶק הַכּוֹתֵב מִשְׁנָה ט', קָתָנֵי כְּשֵׁם, וְקָאֵי אַנִּשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין דְּרֵישָׁא. הָרַמְבַּ"ן:
(ל) וְלֹא דָמֵי לְמִשְׁנָה ד'‏ דְּחָזְרָה שְׁבוּעָה לִמְקוֹמָהּ דִּמְפָרְשִׁינַן שֶׁהַנִּתְבָּע יְשַׁלֵּם, דְּהָכָא הַיְנוּ טַעֲמָא דְּאָמְרִינַן כֵּיוָן דְּתוֹבֵעַ אֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע שֶׁיַּפְסִיד, מִשּׁוּם שֶׁאֵין כָּאן פְּשִׁיעָה לַנִּתְבָּע כְּלָל. אֲבָל בְּמַתְנִיתִין דִּלְעֵיל כֵּיוָן שֶׁהַנִּתְבָּע אֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע מִפְּנֵי פְשִׁיעָתוֹ, וּמִדִּינָא מְשַׁלֵּם, וְאֵינוֹ בְדִין שֶׁיְּהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר, כְּשֶׁאֵין הַתּוֹבֵעַ יָכוֹל לִשָּׁבַע שֶׁיִּפָּטֵר. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַתּוֹבֵעַ גַּם כֵּן מִפְּנֵי חֲשָׁדוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע, אֵינָהּ דּוֹמָה שְׁבוּעַת הַתַּקָּנָה בְעָלְמָא לִשְׁבוּעַת הַתּוֹרָה שֶׁמְּחַיַּבְתּוֹ לְשַׁלֵּם. הָרַ"ן:
(לא) בַּגְּמָרָא, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא מַאן דְּפָלֵיג אַהַאי דִּינָא, הִלְכָּךְ אָמְרִינַן מַאן דַּעֲבַד וְדָן כוּ'‏ מַאי דַּעֲבַד עֲבַד:
(לב) וְשֶׁלֹּא מָצִינוּ כוּ'. שׁוֹבֵר עַל שְׁטָר זֶה. רַשִׁ"י:
(לג) שֶׁאָמַר כוּ'. וְתַנָּא קַמָּא סָבַר, דַּאֲפִלּוּ הָכִי אֵין נוֹטְלִין אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. דְּשֶׁמָּא לְהַשְׁבִּיעַ אֶת בָּנָיו אָמַר כֵּן כְּדֵי לְאַחְשְׁבִינְהוּ. תּוֹסָפוֹת:

ברטנורהשֶׁלֹּא בְטַעֲנָה. שֶׁלֹּא בְּטַעֲנַת בָּרִי אֶלָּא בְטַעֲנַת שֶׁמָּא, שֶׁטּוֹעֲנוֹ שֶׁמָּא עִכַּבְתָּ מִשֶּׁלִּי. וּמִשּׁוּם דְּכָל הָנֵי מוֹרוּ הֶתֵּר לְעַצְמָם לְפִי שֶׁטָּרְחוּ בַנְּכָסִים, מִשּׁוּם הָכִי רָמוּ רַבָּנָן שְׁבוּעָה עֲלַיְהוּ:
וְאַפּוֹטְרוֹפִּים. שֶׁנִּתְעַסְּקוּ בְמָמוֹן אָדָם לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא וְלִשָּׂא וְלִתֵּן. אֲבָל בְּאַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁל יְתוֹמִים, אִם מִנָּהוּ בֵית דִּין יִשָּׁבַע, וְאִם אֲבִי יְתוֹמִים מִנָּהוּ לֹא יִשָּׁבַע:
וְהָאִשָּׁה הַנּוֹשֵׂאת וְנוֹתֶנֶת בְּתוֹךְ הַבַּיִת. שֶׁהוֹשִׁיבָהּ בַּעְלָהּ חֶנְוָנִית אוֹ אַפּוֹטְרוֹפָּא עַל נְכָסָיו:
וּבֶן הַבָּיִת. אֶחָד מִן הָאַחִין שֶׁנִּתְעַסֵּק בַּנְּכָסִים מִשֶּׁמֵּת אֲבִיהֶן:
חָלְקוּ. וְלֹא הִשְׁבִּיעוּהוּ בִשְׁעַת הַחֲלוּקָה:
נִתְגַּלְגְּלָה לוֹ שְׁבוּעָה. אֶצְלָם אַחֲרֵי כֵן, מְגַלְגְּלִין גַּם אֶת זוֹ עָלָיו. וּכְדֶרֶךְ שֶׁמְּגַלְגְּלִין בִּשְׁבוּעַת הַתּוֹרָה וּבִשְׁבוּעָה שֶׁהִיא כְעֵין שֶׁל תּוֹרָה, כָּךְ מְגַלְגְּלִין בִּשְׁבוּעַת הֶסֵּת:
וְהַשְּׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת אֶת הַשְּׁבוּעָה. לָאו אַהָנָךְ שְׁבוּעוֹת דְּשֻׁתָּפִין קָאֵי, דְּהָא אֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת שֻׁתָּפוּת וְלֹא שְׁבוּעָתָהּ. אֶלָּא מִלְוָה וּשְׁבוּעָתָהּ הִיא מְשַׁמֶּטֶת:

גמרא שבועות מ״ה א: י״א-מ״ה ב: ג׳

כָּל הַנִּשְׁבָּעִין שֶׁבַּתּוֹרָה נִשְׁבָּעִין וְלֹא מְשַׁלְּמִין מְנָא לָן דְּאָמַר קְרָא (שמות כ) וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם מִי שֶׁעָלָיו לְשַׁלֵּם לוֹ שְׁבוּעָה. וְאֵלּוּ נִשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין וְכוּלִי מַאי שְׁנָא שָׂכִיר דְּתַקִּינוּ לֵהּ רַבָּנָן דְּמִשְׁתַּבַּע וְשָׁקִיל. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכוֹת גְּדוֹלוֹת שָׁנוּ כָּאן הֲלָכוֹת הָנֵי הִלְכְתָא נִינְהוּ אֶלָּא אֵימָא תַּקָּנוֹת גְּדוֹלוֹת שָׁנוּ כָּאן גְּדוֹלוֹת מִכְּלָל דְּאִיכָּא קְטַנּוֹת אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר שְׁמוּאֵל: תַּקָּנוֹת קְבוּעוֹת שָׁנוּ כָּאן עַקְרוּהָ רַבָּנָן לִשְׁבוּעָה מִבַּעַל הַבַּיִת וְשַׁדְיוּהָ אֲשָׂכִיר מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו. וּמִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו דְּשָׂכִיר קַנְסִינָן לֵהּ לְבַעַל הַבַּיִת בַּעַל הַבַּיִת גּוּפֵהּ נִיחָא לֵהּ דְלִשְׁתַּבַּע שָׂכִיר וְשָׁקִיל כִּי הֵיכִי דְּאִיתְגְּרוּן לֵהּ פּוֹעֲלִין, אַדְּרַבָּא שָׂכִיר נִיחָא לֵהּ דְּלִישְׁתַּבַּע בַּעַל הַבַּיִת וְנִפְטַר כִּי הֵיכִי דְּלִיגְרֵיהּ בַּעַל הַבַּיִת. בַּעַל הַבַּיִת עַל כָּרְחֵהּ אֲגַר. שָׂכִיר נָמֵי עַל כָּרְחֵהּ מִיתְגַר. אֶלָּא בַּעַל הַבַּיִת טָרוּד בְּפוֹעֲלָיו הוּא וְלִיתִיב לֵהּ בְּלֹא שְׁבוּעָה כְּדֵי לְהָפִיס דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. וְלִיתִיב לֵהּ בְּעֵדִים טְרִיחָא לֵהּ מִלְּתָא. וְלִיתִיב לֵהּ מֵעִקָּרָא שְׁנֵיהֶן רוֹצִין בַּהֲקָפָה. אִי הָכִי אֲפִלּוּ קָצַץ נָמֵי אֲלָמָה תַּנְיָא אוּמָן אוֹמֵר שְׁתַּיִם קָצַצְתָּ לִי וַהֲלָה אוֹמֵר לֹא קָצַצְתִּי לָךְ אֶלָּא אַחַת הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. קְצִיצָה וַדַּאי מִדְכַּר דָּכִיר לֵהּ אִי הָכִי אֲפִלּוּ עָבַר זְמַן נָמֵי אֲלָמָה תַּנְיָא עָבַר זְמַנּוֹ וְלֹא נָתַן לוֹ הֲרֵי זֶה אֵינוֹ נִשְׁבַּע וְנוֹטֵל. חֲזָקָה אֵין בַּעַל הַבַּיִת עוֹבֵר בְּבַל תָּלִין. וְהַאֲמַרְתָּ בַּעַל הַבַּיִת טְרִיד בְּפוֹעֲלָיו הוּא הָנֵי מִילֵי מִקָּמֵי דְלִמְטֵי זְמַן חִיוּבָא הוּא כִּי מָטֵי זְמַן חִיוּבָא רָמֵי אֲנַפְשֵׁהּ וּמִדְכַּר:

רש״יהני הלכתא נינהו - בתמיה וכי הלכה למשה מסיני הם:
ומשום כדי חייו כו' - בתמיה:
כי היכי דליתגרו ליה פועלים - שאם ישבע הוא ויפסידו פועלים לא ימצא עוד פועלים למלאכתו שיגורו ממנו שהוא כופר בשכר פועליו:
כי היכי דליגריה בעל הבית - שלא יחשדוהו בתובע שכרו אחר שקבלו:
בעה"ב על כרחיה אגר - פועלים כשהוא צריך להם:
שכיר נמי על כרחיה מיתגר - שהוא צריך למזונות:
טרוד בפועליו הוא - שנותן שכר לכמה פועלים וכסבור שנתן לזה:
וליתיב ליה בעדים - יתקנו חכמים שלא יתן אדם שכר לפועל אלא בעדים ולא יבא לידי שבועה:
וליתיב ליה מעיקרא - ליתקון רבנן שיתן אדם לפועליו שכרן שחרית עד שלא יתחילו במלאכה ואם תבע לערב לא יטול כלום ולא תהא שם שבועה:
שניהם רוצים בהקפה - בעה"ב פעמים שאין מצויות לו מעות שחרית ופועל שלא יוציא המעות עד הלילה לפרנסתו:
אי הכי - דמשום טרדא דבעל הבית שקלוה לשבועה מיניה:
אפילו קצץ נמי - אפילו נחלקו על הקציצה ליהמנוה לשכיר בשבועה:
המוציא מחבירו - היינו אומן:
עליו הראיה - צריך להביא עדים ולא יהא נאמן בשבועה:
אי הכי - דבעה"ב טרוד ושמא שכח אפי' תבעו שכיר לאחר שעבר זמן גבייתו המפורש בב"מ בפרק המקבל (בבא מציעא דף קו:) שכיר יום גובה כל הלילה שכיר לילה גובה כל היום לישבע נמי שכיר ולשקול:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץו שנינו במשנה: ואלו נשבעין ונוטלין השכיר וכו'. ושואלים: מאי שנא [במה שונה] השכיר דתקינו ליה רבנן דמשתבע ושקיל [שתיקנו לו חכמים שנשבע ונוטל]? אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכות גדולות שנו כאן. ותוהים: הלכות, הני הלכתא נינהו [וכי אלה הלכות למשה מסיני הן]? אלא אימא [אמור] ותקן בלשון זו: תקנות גדולות שנו כאן.
ותוהים שוב על הלשון: גדולות, מכלל דאיכא [שיש] קטנות? ומה הן הקטנות?
אלא אמר רב נחמן אמר שמואל: תקנות קבועות שנו כאן, עקרוה רבנן [חכמים] את השבועה מבעל הבית ושדיוה [והטילוה] על השכיר, משום כדי חייו, משום שהשכיר נזקק לשכרו כדי לחיות. ושואלים: משום כדי חייו של השכיר קנסינן ליה [קונסים אנו אותו] את בעל הבית? ומשיבים: בעל הבית גופיה [עצמו] ניחא ליה דמשתבע שכיר ושקיל [נוח לו שיישבע השכיר ויטול], כי היכי דאיתגרון ליה [כדי שיישכרו לו] פועלין, שאם לא כן יחששו פועלים מלהשכיר עצמם לאדם שאינו משלם.
ודוחים: אדרבה [גדולה מזו, להיפך], שכיר ניחא ליה דלשתבע [נוח לו שיישבע] בעל הבית ונפקע [ויפקע וייפטר מחובו], כי היכי דליגריה [כדי שישכרנו] בעל הבית! ומשיבים: בעל הבית על כורחיה אגר [על כורחו הוא שוכר] את הפועלים, והוא נזקק להם ביותר. ודוחים: שכיר נמי [גם כן] על כורחיה מיתגר [על כורחו הוא נשכר] שהוא צריך לעבודה! אלא צריך לומר כך, בעל הבית טרוד בפועליו הוא, וכיון שהוא טרוד — יש להניח שהוא שכח ולא שילם.
ומשיבים: השבועה באה כדי להפיס דעתו של בעל הבית, שתנוח דעתו, שלא יחשוב שלקח הפועל ממנו כסף בטענת שוא. ושואלים: וליתב ליה [ושיתקנו חכמים שיתן לו] שכרו בעדים, ולא יהיה עוד ספק! ומשיבים: טריחא ליה מילתא [טירחה היא בדבר עבורו] לחפש עדים. ושואלים: וליתב ליה מעיקרא [ושיתקנו חכמים שיתן לו מתחילה] בזמן שהוא שוכר אותו, ואז לא יצטרכו להישבע! ומשיבים: שניהן רוצין בהקפה, שניהם נוח להם שיהא זה בהקפה, שבעל הבית פעמים שאין בידו כסף מוכן, וגם הפועל מעדיף לקבל את שכרו רק בסוף היום.
ושואלים: אי הכי [אם כך], שאנו חוששים שבעל הבית שכח מתוך טרדתו, אפילו כאשר קצץ (קבע מחיר) נמי [גם כן] יהא כן הדין! אלמה תניא [מדוע שנויה ברייתא]: אם האומן אומר: "שתים קצצת לי" כלומר, קבעת לי שאני מקבל שתים, והלה בעל הבית אומר: "לא קצצתי לך אלא אחת" — המוציא מחבירו עליו הראיה בעדים, ולא די בשבועה. ומדוע אין אומרים גם פה שיישבע האומן ויטול? ומשיבים: קציצה (קביעת מחיר) ודאי מידכר דכיר ליה [הוא זוכר אותה].
ומקשים עוד: אי הכי [אם כך], שחוששים מפני טרדת בעל הבית, אפילו עבר זמנו של תביעת השכר נמי [גם כן] ישבע ויטול! אלמה תניא [מדוע שנויה ברייתא]: אם עבר זמנו של תשלום השכר (במשך הלילה שלאחר יום העבודה) ולא נתן לו — הרי זה האומן אינו נשבע ונוטל, אלא צריך להביא ראיה בעדים!
ומשיבים: חזקה אין בעל הבית עובר ב"בל תלין" ("לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר". ויקרא יט, יג), ובוודאי שילם את חובו בזמן. ומקשים: והאמרת [והרי אמרת]: בעל הבית טרוד בפועליו הוא, ושמא שכח! ומשיבים: הני מילי מקמי דלימטי זמן חיובא הוא [דברים אלה אמורים לפני שמגיע זמן החיוב לשלם], משום שאז הוא טרוד והוא שוכח, אבל כי מטי זמן חיובא — רמי אנפשיה ומידכר [כאשר מגיע זמן החיוב — מטיל את הדבר על עצמו ונזכר].

זוהר ספר הזהר, אמור ל״ח

רַבִּי אַבָּא הֲוָה יָתִיב קַמֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לֵיהּ הָא זִמְנִין סַגִּיאִין שָׁאִילְנָא עַל הַאי שׁוֹפָר מַאי קָא מַיְרִי וְעַד כָּאן לָא אִתְיַשַּׁבְנָא בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ הַאי הוּא וַדַּאי בְּרִירָא דְּמִלָּה דְּיִשְׂרָאֵל בַּעְיָן בְּיוֹמָא דְּדִינָא (נ''א דָּא) שׁוֹפָר וְלָא קֶרֶן בְּגִין דְּקֶרֶן הָא אִתְיַדַּע בְּאָן אֲתַר אִיהוּ וּלְאִתְדַבָּקָא דִּינָא לָא בָּעֵינָן אֲבָל הָא תָּנֵינָן בְּמִלִּין וּבְעוֹבָדָא בָּעֵינָן לְאַחֲזָאָה וּלְאַתְעָרָא מִלִּין סְתִימִין. תָּא חֲזֵי כַּד הַהוּא שׁוֹפָר עִלָּאָה דִּנְהִירוּ דְּכֹלָּא בֵּיהּ אִסְתַּלַּק וְלָא נָהִיר לִבְנִין כְּדֵין דִּינָא אִתְעָר וְכָרְסְוָן אִתְתַּקָּנוּ לְבֵי דִּינָא וְדָא שׁוֹפָר אֵילוֹ דְּיִצְחָק אִקְּרֵי תֻּקְפֵּיהּ דְּיִצְחָק תֻּשְׁבַּחְתֵּיהּ דַּאֲבָהָן כַּד אִסְתַּלַּק הַהוּא שׁוֹפָר גָּדוֹל דְּלָא יַנְקָן לִבְנִין כְּדֵין יִצְחָק אִתְתַּקַּף וְאִתְתַּקַּן לְדִינָא בְּעָלְמָא. וְכַד אִתְעָר הַאי שׁוֹפָר וְכַד בְּנֵי נְשָׁא תַּיְּבִין מֵחַטָּאֵיהוֹן בָּעְיָן לְנַגְדָּא קוֹל שׁוֹפָר מִתַּתָּא וְהַהוּא קָלָא סָלִיק לְעֵילָא כְּדֵין אִתְעָר שׁוֹפָרָא אָחֳרָא עִלָּאָה וְאִתְעָר רַחֲמֵי וְאִסְתַּלַּק דִּינָא וּבָעֵינָן לְאַחֲזָאָה עוֹבָדָא. בַּשּׁוֹפָר לְאַתְעָרָא שׁוֹפָרָא אָחֳרָא וּלְאַפָּקָא בְּהַאי שׁוֹפָר לְתַתָּא אִנּוּן קָלֵי לְאַחֲזָאָה דְּכָל אִנּוּן קָלִין דִּלְעֵילָא דְּכַלִּילָן כֻּלְּהוּ בְּהַאי שׁוֹפָר עִלָּאָה יִתְעֲרוּן לְנַפְקָא וּבְהַנֵּי קָלִין דִּלְתַתָּא יָהֲבִין יִשְׂרָאֵל חֵילָא (לְרַחֲמֵי מִתַּתָּא וְאִתְעָר שׁוֹפָר גָּדוֹל) לְעֵילָא וְעַל דָּא בָּעֵינָן לְזַמְּנָא שׁוֹפָר בְּיוֹמָא דָּא וּלְסַדְּרָא קָלִין לְכַוְּנָא בֵּיהּ בְּגִין לַאֲתְעָרָא שׁוֹפָר אָחֳרָא דְּבֵיהּ כַּלִּילָן קָלֵי לְעֵילָא (וּלְסַדְּרָא קָלִין כְּשׁוֹפָר) סִדְרָא קַדְּמָאָה קָלָא נָפִיק וּמִתְעַטַּר לְעֵילָא סָלִיק רְקִיעִין וְאִתְבַּקַּע בֵּין טוּרֵי רָמָאֵי וּמָטֵי לְגַבֵּי דְּאַבְרָהָם וְשַׁרְיָא בְּרֵישֵׁיהּ וְאִתְעַטַּר וְאִתְעָר הוּא וְאַתְקַּן לְכֻרְסַיָּא. וּבְסִפְרָא דְּאַגְּדְתָּא תָּנֵינָן בְּשַׁעְתָּא דְּהַהוּא קָלָא קַדְּמָאָה אִתְעָר וְאִתְעַטַּר אַבְרָהָם וְאַתְקַּן לְכֻרְסַיָּא פָּקְדִין עֲלֵיהּ אַבָּא וְאִימָא אַדְהָכִי סָלְקָא תִּנְיָנָא תַּקִּיפָא לְתַבְרָא תֻּקְפֵּי רְגִיזִין וְדָא סִדְרָא תִּנְיָנָא הַהוּא קָלָא תְּבִירָא בְּתוּקְפּוֹי וּכְדֵין סַלְּקָא וְכָל דִּינִין דְּיִתְעֲרוּן (ס''א דְּאִתְעֲרָעָן) קַמֵּיהּ אִתָּבְרוּ עַד דְּסָלִיק לְאַתְרֵיהּ דְּיִצְחָק. כֵּיוָן דְּיִצְחָק אִתְעָר וְחָמֵי לְאַבְרָהָם מְתַקַּן לְכֻרְסַיָּא לְקַיָּמָא קַמֵּיהּ כְּדֵין אִתְכַּפְיָא וְתָבַר תֻּקְפָּא קַשְׁיָא וּבְהַאי בָּעֵי מַאן דְּתָקַע לְכַוְּנָא לִבָּא וּרְעוּתָא בְּגִין לְתַבְרָא חֵילָא וְתוּקְפָּא דְּדִינָא קַשְׁיָא הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים פ''ט) אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה יוֹדְעֵי תְּרוּעָה וַדַּאי:

תרגום הזוהררַבִּי אַבָּא הָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לוֹ, הֲרֵי הַרְבֵּה פְּעָמִים שָׁאַלְתִּי עַל שׁוֹפָר הַזֶּה, מַה הוּא עִנְיָנוֹ. וְעַד עַתָּה עוֹד לֹא נִתְיַשַּׁבְתִּי בּוֹ. אָמַר לוֹ וַדַּאי זֶה הוּא בֵּרוּרוֹ שֶׁל הַדָּבָר, כִּי יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים בְּיוֹם הַדִּין, שׁוֹפָר וְלֹא קֶרֶן, כִּי קֶרֶן, הֲרֵי נוֹדָע בְּאֵיזֶה מָקוֹם הוּא, וְאֵין אָנוּ צְרִיכִים לְעוֹרֵר דִּין, אָמְנָם לָמַדְנוּ, אֲשֶׁר בְּדִבּוּר וּבְמַעֲשֵׂה צְרִיכִים לְהַרְאוֹת וּלְעוֹרֵר דְּבָרִים סְתוּמִים. דְּהַיְנוּ בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר, וּבְבִרְכָּתָהּ. בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁשּׁוֹפָר הַהוּא הָעֶלְיוֹן, שֶׁבּוֹ אוֹרוֹתֵיהֶם שֶׁל הַכֹּל, אִם הוּא מִסְתַּלֵּק וְאֵינוֹ מֵאִיר לַבָּנִים, אָז מִתְעוֹרֵר הַדִּין, וְהַכִּסָּאוֹת מִתְתַּקְּנִים לְבֵית הַדִּין. וְשׁוֹפָר זֶה, נִקְרָא אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק, תָּקְפּוֹ שֶׁל יִצְחָק, וְהוּא שִׁבְחָם שֶׁל הָאָבוֹת, וּכְשֶׁנִּסְתַּלֵּק שׁוֹפָר גָּדוֹל הַזֶּה וְאֵינוֹ מֵאִיר לַבָּנִים, וְאָז מִתְחַזֵּק יִצְחָק, דְּבִינָה, וּמִתְתַּקֵּן לַדִּין בָּעוֹלָם. וּכְשֶׁנִּתְעוֹרֵר שׁוֹפָר הַזֶּה, וּכְשֶׁבְּנֵי אָדָם שָׁבִים מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם, צְרִיכִים לִמְשֹׁךְ בְּקוֹל שׁוֹפָר מִלְּמַטָּה, וְקוֹל הַהוּא עוֹלֶה לְמַעְלָה, אָז מִתְעוֹרֵר שׁוֹפָר אַחֵר עֶלְיוֹן וּמִתְעוֹרְרִים הָרַחֲמִים, וְהַדִּין מִסְתַּלֵּק. וּצְרִיכִים לְהַרְאוֹת מַעֲשֵׂה עַל יְדֵי תְּקִיעַת שׁוֹפָר, כְּדֵי לְעוֹרֵר שׁוֹפָר אַחֵר, וּלְהוֹצִיא בַּשּׁוֹפָר הַזֶּה שֶׁלְּמַטָּה אֵלּוּ הַקּוֹלוֹת, תשׁר''ת וְכוּ', לְהַרְאוֹת שֶׁכָּל אֵלּוּ הַקּוֹלוֹת שֶׁלְּמַעְלָה הַכְּלוּלִים כֻּלָּם בַּשּׁוֹפָר הָעֶלְיוֹן, יִתְעוֹרְרוּ לָצֵאת. וּבְאֵלּוּ הַקּוֹלוֹת שֶׁלְּמַטָּה נוֹתְנִים יִשְׂרָאֵל כֹּחַ לְמַעְלָה. וְעַל כֵּן צְרִיכִים לְזַמֵּן שׁוֹפָר בַּיּוֹם הַזֶּה, וּלְסַדֵּר קוֹלוֹת, דְּהַיְנוּ סִדְרֵי תשׁר''ת וְכוּ', לְכַוֵּן בּוֹ כְּדֵי לְעוֹרֵר שׁוֹפָר אַחֵר, שֶׁבּוֹ כְּלוּלִים הַקּוֹלוֹת שֶׁלְּמַעְלָה. סֵדֶר הָא', שֶׁבְּג' סְדָרִים שֶׁבתשר''ת. קוֹל יוֹצֵא, וּמִתְעַטֵּר, לְמַעְלָה, עוֹלֶה רְקִיעִים וְנִבְקָע בֵּין הָרִים הָרָמִים, מַגִּיעַ לְאַבְרָהָם, וְשׁוֹרֶה בְּרֹאשׁוֹ, וּמִתְעַטֵּר, וְהוּא מִתְעוֹרֵר, וּמְתַקֵּן אֶת הַכִּסֵּא שֶׁתִּהְיֶה כִּסֵּא שֶׁל רַחֲמִים. וּבְסֵפֶר אַגָּדָה לָמַדְנוּ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁקּוֹל רִאשׁוֹן עוֹלֶה, מִתְעוֹרֵר וּמִתְעַטֵּר אַבְרָהָם וּמְתַקֵּן אֶת הַכִּסֵּא, וּפוֹקְדִים עָלָיו אַבָּא וְאִמָא. בְּתוֹךְ כָּךְ עוֹלֶה קוֹל הַשֵּׁנִי דְּהַיְנוּ תְּקִיעָה רִאשׁוֹנָה דְּסֵדֶר ב' דְּיָמִין, הַתַּקִּיף לִשְׁבֹּר דִּינִים קָשִׁים, וְזֶהוּ סֵדֶר הַשֵּׁנִי. דְּהַיְנוּ סֵדֶר ב' שֶׁל תשר''ת, הַהוּא קָלָא, דְּהַיְנוּ שְׁבָרִים, בְּתוֹקְפּוֹי, דְּהַיְנוּ תְּרוּעָה. וְאָז עוֹלֶה וְכָל הַדִּינִים הַנִּפְגָשִׁים שָׁמָּה לְפָנָיו נִשְׁבָּרִים, עַד שֶׁעוֹלִים לַמָּקוֹם שֶׁל יִצְחָק, כֵּיוָן שֶׁיִּצְחָק נִתְעוֹרֵר עַל יְדֵי תְּקִיעָה הַשְּׁנִיָּה דְּסֵדֶר זֶה וְרוֹאֶה אֶת אַבְרָהָם, מְתַקֵּן אֶת הַכִּסֵּא שֶׁל רַחֲמִים לַעֲמֹד לְפָנָיו, אָז נִכְנָע וּמְשַׁבֵּר דִּין הַקָּשֶׁה, וּבָזֶה, צָרִיךְ מִי שֶׁתּוֹקֵעַ, לְכַוֵּן לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ, כְּדֵי לִשְׁבֹּר הַכֹּחַ, וְתֹקֶף דִּין הַקָּשֶׁה, זֶה שֶׁאָמַר אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה. יוֹדְעֵי תְּרוּעָה וַדַּאי.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות ה׳: ט״ו-י״ז

א. שְׁנָיִם שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. וְאִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן יוֹדֵעַ וְאֶחָד אֵינוֹ יוֹדֵעַ זֶה שֶׁיּוֹדֵעַ מְבָרֵךְ בְּקוֹל רָם וְהַשֵּׁנִי עוֹנֶה אָמֵן אַחַר כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה וְיוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וּבֵן מְבָרֵךְ לְאָבִיו וְעֶבֶד מְבָרֵךְ לְרַבּוֹ וְאִשָּׁה מְבָרֶכֶת לְבַעְלָהּ וְיוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים תָּבֹא מְאֵרָה לְמִי שֶׁאִשְׁתּוֹ וּבָנַיו מְבָרְכִין לוֹ:

ב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁיָּצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָם בִּזְמַן שֶׁאָכְלוּ וְלֹא שָׂבְעוּ שֶׁהֵן חַיָּבִים לְבָרֵךְ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וּלְפִיכָךְ מוֹצִיאִין אוֹתָן קָטָן אוֹ עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה מִידֵי חוֹבָתָן. אֲבָל אִם אָכַל וְשָׂבַע שֶׁהוּא חַיָּב בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן מִן הַתּוֹרָה בֵּין אִשָּׁה בֵּין קָטָן אוֹ עֶבֶד אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָן שֶׁכָּל הַחַיָּב בְּדָבָר מִן הַתּוֹרָה אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָן מִידֵי חוֹבָתָן אֶלָּא הַחַיָּב בְּאוֹתוֹ דָּבָר מִן הַתּוֹרָה כְּמוֹתוֹ:

ג. הַנִּכְנָס אֵצֶל אֲחֵרִים וּמְצָאָן מְבָרְכִין בְּבִרְכַּת הַזִּמּוּן אִם מָצָא הַמְבָרֵךְ אוֹמֵר נְבָרֵךְ הוּא עוֹנֶה בָּרוּךְ הוּא וּמְבֹרָךְ וְאִם מָצָא הָאוֹכְלִין עוֹנִין בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ הוּא עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן אָמֵן:

מוסר שערי תשובה ג׳: קע״ט

הַמְשַׁקֵּר וְאֵין בְּעֶצֶם הַשֶּׁקֶר נֶזֶק וְהֶפְסֵד לַחֲבֵרוֹ, אַךְ יִתָּכֵן בּוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ סִבָּה אֶל הַנֶּזֶק וְאֶל הָרָע כְּמוֹ הַמַּתְעֶה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיַּאֲמִין בּוֹ כִּי הוּא אוֹהֵב וְרֵעַ נֶאֱמָן עִמּוֹ וּמִתְכַּוֵּן בָּזֶה כְּדֵי שֶׁיִּבְטַח בּוֹ וְלֹא יִשָּׁמֵר מִמֶּנוּ וְיוּכַל לְהַדִּיחַ עָלָיו רָעָה כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ט) בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ. וְנֶאֱמַר אַחֲרָיו: הַעַל אֵלֶּה אֶתְאַפַּק נְאֻם ה' אִם בְּגוֹי אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי. וְאֵלֶּה שְׁנֵי הַחֲלָקִים עָנְשָׁם עַל שְׁנֵי דְּבָרִים עַל הַשֶּׁקֶר וְעַל הַנֶּזֶק הַצָרוּר בִּכְנָפָיו כִּי הַשֶּׁקֶר מִלְּבַד צַד הַנֶּזֶק הוּא תּוֹעֲבַת ה', שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו) שֵׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה' לֵב חוֹרֵשׁ מַחֲשָׁבוֹת אָוֶן. עֵינַיִם רָמוֹת לְשׁוֹן שֶׁקֶר. וְנֶאֱמַר (שׁם ד) וּפִי תַּהֲפוּכוֹת שָׂנֵאתִי. וְנֶאֱמַר (איוב טו) אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ שׁוֹתֶה כַּמַּיִם עַוְלָה וְאַף בָּשָׂר וָדָם נִתְעָב הַשֶּׁקֶר לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יב) תּוֹעֲבַת ה' שִׂפְתֵי שֶׁקֶר:

תורה דברים כ״ט: כ״ד-ל׳: א׳